Golan Music

אהלן :)

אני גולן, מוזיקאי יוצר ומורה יצירתי למוזיקה.

מאז ומתמיד ידעתי שאני צריך סוג מסוים וספציפי מאוד של מורה. ככה זה היה ביסודי, בחטיבה, בתיכון, בצבא וכמובן שגם בחיי הבוגרים.

זה התחיל מכך שזיהיתי מי המורים שאני לא יכול ללמוד מהם – בראש ובראשונה מורים שהיה ברור שלא בא להם לבלות אפילו חצי שנייה בכיתה, ובטח ובטח שלא ללמד את מה שהם מלמדים.

לצערי היו לי כמה מורים כאלה למתמטיקה והיסטוריה.
ה-type השני היה סוג המורים שפשוט נמנע מלדבר בגובה העיניים בכל מחיר. היו כאלה שהעדיפו להתחבא מאחורי עובדות יבשות או חוקי ברזל, שאותם הם לא טרחו להסביר לעומק.

היו כאלה שהעדיפו פשוט לעבוד עם ספר הלימוד ופשוט לקרוא מתוכו, והיו בטח גרסאות נוספות שכבר הספקתי לשכוח, אך העיקרון תמיד היה זהה – קשה מאוד ללמוד כך, ואני בספק אם ניתן לקרוא לזה למידה משמעותית.

לשמחתי, פגשתי גם סוגים אחרים של מורים – אנשים נפלאים שבראש ובראשונה הרגישו תשוקה חזקה מאוד להעביר ידע הלאה.

היה ברור שהאנשים הללו חווים הנאה רבה מעצם קיום הדיאלוג על הנושא. היו לי מורים כאלה לגיטרה, מורים כאלה לביולוגיה, היסטוריה ותנ"ך ולשמחתי,

וגם מורים בלתי פורמליים כאלה בדמות יועצים עסקיים, חברים ואנשים שפגשתי בחיי.

מתוך ההבנה שכך אפשר ללמוד, להתפתח ולהיות בעשייה בכיף וביעילות, הבנתי שגם אני רוצה להיות מורה כזה – אדם עם אופק, עם כיוון, עם ידע נרחב, אך מעל הכל –

עם היכולת לחקור את התחום שאנו לומדים ביחד עם התלמיד ולא במקומו, להוביל אותו בדרך שבה הוא צועד ולתת לו כלים ואפשרות להוביל גם בעצמו.

אני מאמין שלמידה משמעותית באמת מתאפשרת אך ורק כאשר היא נעשית מהמקום בו נמצא התלמיד (!) ולא המורה.

היא חייבת להתבצע בצורה חווייתית ובהתאם לצורת התפיסה החושית המועדפת על התלמיד – אם הוא אדם ויזואלי, כנראה נעבוד עם תרשימים וצורות.

אם הוא שמיעתי, נעבוד מאוד חזק על שמיעה ואם הוא מהסוג שצריך לכתוב הכל – נכתוב המון שיעורי בית.
יש לי מבנה לימודים מאוד ברור וספציפי שמשמש ככלי עבודה נאמן, סילבוס ייחודי שבניתי מתוך ניסיון וחשיבה רבים, ועם זאת – אני מבין שהסילבוס הזה לא שווה הרבה אם התלמיד לא מבין אותו או לא מתעניין בו.

אפשר לסכם את כל הנאמר עד עתה למשוואה פשוטה: "אני הסמכות ואתה צריך להקשיב לי" = הדרך הבטוחה בשבילי לא ללמוד.

לעומת זאת "בוא נחקור דברים ביחד ונהנה מהדרך, מבלי להתפשר על מקצועיות" נשמע לי כמו הזמנה לעולם שכולו קסם.

לסיכום,
אני מאמין שגם התלמיד וגם המורה צריכים להפשיל שרוולים ולעבוד ביחד כדי להרחיב את בסיס הידע שלנו.
והדובדבן שבקצפת – גם אני לומד מכך המון. כל תלמיד הוא מורה בעצמו, כך שזה לגמרי Win win situation.