כאן דוגרים בכיף: מהי "הפסקת דגירה" ומדוע חשוב שתכירו (ותיישמו) אותה

כשבוחנים תהליכים שכליים ואת דרך הפעולה שלהם, מגלים שלא פעם הם מצריכים "תקופת דגירה", פרק זמן משתנה שבו המוח מפרק ומחבר את המידע, יוצר הקשרים חדשים, מעבד את הנתונים ומייצר מהם תובנות. בעזרת שימוש בהפסקות מחושבות תוכלו להשיג שיפור ברווחה, בהנאה וגם בתוצרים המקצועיים שלכם

בואו נשאל את עצמנו רגע, בכנות, האם אנחנו יכולים באמת לקחת חופש, להתנתק מהעסק, לנקות ראש, ולקחת כמה ימים כדי לעשות reset למערכות? אני יכול לספר לכם שבכל פעם שאני פוגש בעלי עסקים ושואל אותם את השאלה הזו, אני מקבל תשובות די דומות: מ"פחחח, איפה חופש" ועד "כן, בטח שאני לוקחת חופש, לפעמים, יוצא לי לצאת לאיזו שעה להפסקה".

זו בעיה ידועה ומוכרת של עצמאיים - ההפרדה בין החיים הפרטיים לעסקיים מטשטשת מאוד, וככל שהעסק גדל ומצליח יותר, זה הופך ליותר מורכב. אם אתם חושבים לעצמכם, "טוב, אלו צרות של עשירים", כדאי שתקראו את המאמר הזה ותבינו מדוע גם צרות "טובות" יכולות להיות מאוד מאוד גרועות.

הזמן המתאים ביותר להכניס מרווחים וגבולות ברורים לעסק שלכם, הוא בהווה, או קרוב אליו ככל האפשר. הפעם ארצה לכתוב על סוג מסויים של הפסקה שאנחנו יכולים לקחת מעת לעת, כדי לשפר את התפוקה, להעלות את איכות התוצרים ולשפר את הביצועים של העסק שלנו. היא לא דרמטית מדי, יכולה להשתלב ביומיום שלכם בצורה די טבעית וטובה בלי לשנות סדרי עולם, ויש בה משהו מאוד מרגיע ונבון, שמוכיח את עצמו בכל פעם מחדש.

היא נקראת "הפסקת דגירה", והלוגיקה מאחוריה היא שהרבה מאוד מהלכים קוגניטיביים ותהליכי חשיבה מתרחשים אצלנו באופן בלתי-מודע ואוטומטי, וכדי שהם יקרו בצורה טובה הם צריכים כוח עיבוד וחישוב ומרחב עבודה מאפשר. חשבו על מחשב שרצים עליו עשרות יישומים, לעומת מחשב שמתמודד עם יישומים בודדים בכל רגע נתון - גם מחשב חזק וחדש יגיב פחות טוב במקרה של עומס. אותו דבר קורה גם עם המוח שלנו, כשזה מגיע לתהליכי חשיבה.

כשבוחנים תהליכים שכליים ואת דרך הפעולה שלהם, מגלים שלא פעם הם מצריכים "תקופת דגירה", פרק זמן משתנה שבו המוח מפרק ומחבר את המידע, יוצר הקשרים חדשים, מעבד את הנתונים ומייצר מהם תובנות. דגירה היא מרכיב חשוב ביצירתיות, למשל, ומבלי שהיא תתרחש התוצאה תהיה הרבה פחות טובה ויצירתית.

מכאן השם "הפסקת דגירה". זו הפסקה שאנחנו לוקחים במודע כשלב ביניים בתוך תהליך העבודה שלנו, על מנת לתת לדברים זמן עיבוד וחשיבה. בזמן הזה אנחנו ממש לא חייבים להתנתק מהכל, ויכולים להמשיך בחיינו כרגיל, אבל נשתדל שלא לגעת בחומרים שקשורים לנושא שעליו אנחנו רוצים לדגור ולא נכניס מידע חדש לקלחת האינפורמציה שיש לנו במוח ממילא.

"לא ללמוד יום לפני בחינה" - זוכרים?

נתקלתי בטיפ הזה לראשונה כשהייתי תלמיד ביסודי. "אסור ללמוד יום לפני מבחן", אמרו כולם, ואני אימצתי את הטיפ הזה בחום (הבעיה היא שלא למדתי גם ביומיים ובשלושה ימים שלפני הבחינה ופשוט הגעתי AS IS עם מה שאני יודע). היום אני יודע שהעובדה שלא למדתי לבחינות, אולי גרמה לכך שהיו לי ציונים יותר נמוכים ממה שהייתי יכול לקבל, אבל היא אפשר לתהליך הלמידה להתקיים בצורה עמוקה וטובה (מתוך הקשבה בכיתה) ולא בצורה מכאנית, של שינון וחזקה, שיטת לימוד שממש לא מתאימה לאופי ולסגנון הלמידה שלי.

זו לא חייבת להיות הפסקה ארוכה, לפעמים גם חצי שעה של הליכה נמרצת עם הכלבים בפארק עושה את העבודה. העיקר לשנות פאזה וכיוון, ולעזוב לפרק זמן מוגדר וקצוב את המשימה שלכם. הנה כמה דוגמאות שאני מיישם בעצמי בעסק שלי, ואולי יעזרו לכם לקבל רעיונות לשימוש שתוכלו לעשות בעצמכם:

כשאני עוסק בכתיבה שיווקית (כותב מאמר, למשל) אני מפריד תמיד בין שלב הכתיבה לבין שלב העריכה. כשאנחנו כותבים מוטב לתת למילים לרוץ ולמחשבות לצאת על הנייר/המסך, ולהתעסק בעריכה, תיקונים ושינויים רק לאחר הכתיבה. הנטייה של אנשים לחזור ולתקן משפטים, לערוך פסקאות לפני שהמאמר מוכן לגמרי ולשנות את הטקסט תוך כדי תנועה היא לגמרי לא יעילה ובהרבה מקרים מסרבלת ופוגעת בתהליך הכתיבה ובתוצאה הסופית.

לכן בכל פעם שאני יושב לכתוב אני כותב, עושה הפסקת דגירה של כמה שעות, ואז חוזר (בד"כ בערב) כדי לערוך את הטקסט, לקרוא אותו בנחת, להכניס בו שינויים ותוספות וכדומה. במהלך היום אני לא חושב על זה במודע, אבל זה בהחלט נמצא שם ברקע, מדי פעם מבליחים רעיונות, חלקם טובים, חלקם גרועים, אבל בסוף היום אני יודע איזה מהם מתאים ואיזה מהם צריך לזנוח, כדי להפוך את הטקסט שלי לטוב יותר ואיכותי יותר.

הפסקה דומה אני עושה כאשר אני יוצר קמפיין חדש בפייסבוק. אני מתכנן את הקמפיין על הנייר, בצמוד לתוכנית השיווקית שלי, ליעדים ולמטרות שהקמפיין הזה אמור להשיג. אני כותב את הטקסטים, בוחר צילומים/וידאו, ומכין את הכל - אבל שומר כטיוטה. בד"כ בשלב הזה אני לוקח יום שלם של הפסקה, עוזב הכל, ועושה דברים אחרים. למחרת, אני מעיף מבט יסודי בקמפיין, ונדירות הפעמים שבהן לא היו לי תיקונים ושיפורים.

It gets better

ככל שעובר הזמן, ומתרגלים את שריר הסבלנות והדגירה הזה, מספר התיקונים יורד משמעותית, והתוצאה שאנחנו יוצרים מראש מאוד דומה לזו שאנחנו יוצרים אחרי הדגירה - תהליך החשיבה שלנו הופך יעיל יותר וזריז יותר, כי הוא יודע מה צריך לעשות, מתוך התרגול והאימון שנתנו לו. בלי הדגירה כל זה לא היה קורה והתוצרים שלנו היו פחות טובים, שלא לדבר על חוויית העבודה שלנו שהייתה הרבה יותר עמוסה ומלחיצה.

לצד תהליכי החיבור והעיבוד שהמוח שלנו עושה בזמן הדגירה, יש לה יש תפקיד נוסף והוא - ההתאוששות הקוגניטיבית שלנו. אתם בטח כבר יודעים שתהליכי למידה, בעיקר של נושאים חדשים, מפחידים רגשית, מאיימים טכנית, מורכבים או פשוט הרבה מאוד פרטים שונים וקטנים, יכולים לעשות לפעמים כאבי ראש, עיניים, צוואר וגב. מלבד הקושי הפיזי של הגוף להיות דרוך וללמוד, יש גם את האתגר הפיזי של המוח, שעובד מאוד קשה בזמן הזה, בקליטת המידע, עיבודו ואחסונו.

אם אנחנו מוסיפים למשוואה את הסכמות הרגשיות שפועלות תמיד ברקע (בעיקר כאשר אנחנו לומדים משהו שמפחיד או מאיים עלינו) - נקבל קקפוניה גדולה של רעש שהמוח חייב זמן להתאושש ממנו, גם פיזית. זה יהיה רעיון טוב לאכול מעט סוכרים בזמן הזה (אני לא אומר את זה כמומחה תזונה, חלילה, פשוט מעודד אתכם לאכול שוקולד).

הפסקה היא גם עבודה. אנחנו חייבים (חייבים) להפנים את זה, שהפסקות הן לא "בונוס" או "לוקסוס" או "אקסטרה", הן חלק מרכיב וחיוני בהצלחת העסק שלנו. לא רק כדי שאנחנו נרגיש טוב יותר ונעים יותר, לא רק כדי להוריד עומסים ולפרוק מתחים, אלא גם כדי להרגיל את המוח שלנו לעבוד חכם יותר, ולרתום תהליכים קוגניטיביים טבעיים לתועלתנו. התוצאות - ברווחה, בהנאה וגם בתוצרים המקצועיים שלכם - עשויות להפתיע אתכם מאוד, אם רק תתנו להפסקת הדגירה הזו צ'אנס.

הרשמו לעדכונים על מאמרים חדשים:
חובה להזין כתובת אימייל
הכתובת שהוזנה אינה חוקית