פוגי נעים: הקרמיקאית שמעניקה חיים חדשים לבובות נוסטלגיות ישנות

אמרתם נוסטלגיה, עבודות יד ומתיקות אינסופית – אמרתם פוגי נעים. בסטודיו שלה יוצרת פוגי (41) בחמש השנים האחרונות בובות קרמיקה נפלאות בעבודת יד, בסדרות קטנות שנחטפות מיד מהמדף. לפוגי יש קהל לקוחות קבוע, נאמן, אוהב ומפרגן – ותענוג לראות את הקשר העמוק שלה איתם, ושלהם איתה, דרך פרופיל הפייסבוק שלה ודף העסק של הסטודיו.

פוגי מתרגמת בובות ישנות מחומרים שונים, שאינן מיוצרות כיום, לפסלוני קרמיקה מדהימים הצבועים בעבודת יד מוקפדת ועדינה מאוד. בובות גומי נוסטלגיות, חיות פלסטיק וינטג'יות ופסלונים זעירים "של פעם", הופכים תחת ידיה למוצרים חיים ונושמים, עם צבעוניות מעודכנת ובוהקת וכובשת לב. היא מייצרת את העבודות אחת אחת, ביציקות קרמיקה, ושורפת אותן בתנור קרמי כך שיהיו עמידות ובעלות מגע נעים ומזמין. העבודות שלה הן מקור גדול של השראה וכיף בעבורי, ולכן שמחתי לראיין אותה למדור "עשו עסק", שמביא סיפורים של יזמים (ויזמות) ישראלים מעניינים שעשו את הצעד, הפכו תחביב למקצוע – והקימו עסק משלהם.

איך הגעת לתחום היצירה?

"גם אני כרבים וטובים לפני יצרתי כל חיי, זו מתנה שנולדתי אתה ועליה אני מברכת. זו מתנה שליוותה אותי וממשיכה ללוות והיתה ועודנה העדנה שלי אל מול דברים אחרים בהם אני פחות טובה", היא מספרת. "יצרתי והתנסיתי בהמון חומרי יצירה וסוגי עשייה שונים. במשך שנים עסקתי בלימוד והעברת שיעורי יצירה במסגרות שונות, עבדתי בערוץ הראשון במחלקת התפאורה וכן באופרה הישראלית במחלקת אביזרים, הפעלתי סטודיו לחוגים בבית לילדים ומבוגרים. ביחד עם גיסתי המוכשרת פתחנו חנות מקסימה בעין כרם לעבודות יד ומתנות. אבל הכי הכי רציתי את הזמן לעצמי וליצירה אישית".

זה בא לך בקלות?

"התחום היצירתי לווה שנים בתחושת תסכול גדולה, חיפוש ושאלות", פוגי מספרת. "הרגשתי שאני לא מצליחה לעשות את מה שאני באמת אוהבת, ושהאנרגיות מתנקזות לעבודה בהדרכה. בנינו בית במושב, יותר נכון נבנה הסטודיו ואז הבית (זה הדבר שהכי רציתי, מקום לעצמי). במקביל לחוגים שערכתי בסטודיו וגידול הילדות הקטנות, התעקשתי ממש למצוא את המקום שלי ולנסות עוד ועוד דברים. זה היה קשה מאוד, ועברה עלי תקופה ארוכה ומתסכלת".

אז איך בכל זאת התחלת?

"פשוט החלטתי יום אחד לאזור אומץ ולפתוח בלוג. קראתי לו 'הבלנדר', כי כך ממש הרגשתי – מערבולת של רגשות ורעיונות והמון בלבול. רציתי לכתוב את הכל, לעשות סדר בדברים, מה עשיתי עד עכשיו, איפה הייתי ולאן הלאה. הבלוג התחיל בשקט, ממש בעיקר לעצמי, זה היה תרפויטי לחלוטין, ממש יומן מסע. פתאום כל התחנות בחיי קבלו מקום, עם תמונות, ממש אלבום. במקביל פרסמתי דברים חדשים שאני עושה בסטודיו, בזכות חברה טובה, ירדנה שמה, שהחליטה שאני ממש חייבת לקחת את התנור קרמיקה ששוכב אצלה במחסן כבר עשר שנים, מאז שהביאה אותו מארצות הברית. 'לא חבל?', אמרה. לקח לי קצת זמן, אני הרי לא קרמיקאית, לא ממש התעסקתי עם החומר הזה, אבל לקחתי, התחלתי לעבוד, ממש מהבטן, חומר הוא חומר, עשיתי את כל הטעויות האפשרויות ולמדתי לבד תוך כדי עשייה. מהר מאוד הגעתי לבובות".

בובות הן הקטע שלך, הא?

"כן!", היא מספרת. "זה התחיל מזה שהכנתי פרצוף של בובה, ואז יד קטנה שטוחה, ואז שאלתי את עצמי, 'למה לא בעצם בובה שלמה'? הרי בובות זה הפטיש שלי מאז ומעולם. ופתאום הכל התחבר: למדתי להכין תבניות כדי ליצור בובות תלת מימד (את התבניות כיום מכין לי בעל מקצוע), דרך האינטרנט התחלתי לרכוש מגוון בובות ישנות ממקומות שונים בעולם ונחשפתי לעולם המרתק הזה, בובות שהייתי מציירת שנים בתור ילדה ונערה הפכו פתאום לבובות תלת מימד בחומר ויכולות הציור שלי מצאו סופסוף את מקומן. הפאזל התחבר אחרי שנים של חיפוש ובלבול למגוון מוצרי עיצוב שאני מאוד אוהבת ושלמה איתם".

ספרי לי קצת על העסק שלך. מה הוא בשבילך?

"העסק שלי הוא בעצם אני. מעבר לזה שהבובות, כך אומרים, דומות לי – שמנמנות עם הרבה לחיים – העסק הוא המקום שבו אני יוצרת מתוך תחושה של הכרח כי אני חייבת ליצור כדי להתקיים. זה מה שמשמח אותי ומרגש אותי ואני חושבת שזה עובר הלאה. היצירה שלי באה ממקום של אמת, בלי פילטרים של בית-ספר לעיצוב, בלי לפחד ממה יגידו והאם זה בסדר או לא בסדר".

נשמע שהתמודדת יפה עם הביקורת.

"במשך שנים הייתי בפחד ובבקורתיות יתר, אחרי החוויה של הלימודים ב'בצלאל'. אבל בזכות הבלוג והמכירות בהן השתתפתי, פיתחתי המון ביטחון. עברתי דרך ארוכה מאז הקולאז' סייל של קרן שביט, הגעתי לאנשים רבים שלשמחתי הגיבו בצורה מרגשת לבובות, רבים מהם אוספים אותן ומלווים אותי כבר שנים".

אילו ביקורות או "הצעות" קיבלת?

"הרבה אנשים לא הבינו מה אני עושה, יועצים עסקיים שליוו אותי אמרו לי "בובות זה נחמד, אבל תחזרי לשלטים לדלת בשביל למכור". אני שמחה שהלכתי עד הסוף עם מה שאני אוהבת והתעקשתי להגיע לאן שאני נמצאת בו בעבודה שלי. היום בעידן האינטרנט והקשר הבלתי אמצעי עם אנשים אחרים הכל יכול לקרות – אתה כבר לא סגור בארבעה קירות באיזה חור, וכשזה זה, ואתה קולע, הפידבק מורגש וזה פשוט מדהים".

במי נעזרת במהלך הקמת ותפעול העסק?

"האדם שהכי עזר לי הוא בעלי יהודה, גם אם הוא לא ממש בא מהתחום. הרצון והמקום שהוא פינה לי, כדי שאמשיך ליצור גם בתקופות לא קלות, עזרו לי מאוד. הוא התעקש איתי שאשאיר זמן לעצמי ולא אעבוד בעבודה חונקת "רגילה", דבר שלא ממש עשיתי כי אני לא מסוגלת לזה. הוא עזר לי להקצות משאבים לצורך הקמת העסק והרבה לפניו, העיקר שאהיה רגועה ואעשה מה שאני רוצה".

ואיך את מרגישה עם העסק היום?

"אני עדיין לא רגועה. זה כנראה אף פעם לא יקרה, אבל אני בהחלט עושה מה שאני אוהבת ומודה לו מאוד על כך. עברתי קורסים ויועצים, אבל הבנתי מהר מאוד, והיום אני יודעת היטב שרק אני יודעת ומבינה ממש מה היכולות שלי, גם מבחינת כמויות ויכולת ייצור, רק אני יודעת מה העסק שלי יכול לייצר ומה המגבלות שלי, כמו גם מה התוכן ולאן כל זה הולך. אני שמחה שהקשבתי ומקשיבה לאינטואיציה שלי".

ספרי לי קצת על העסק שלך.

"העסק שלי הוא לא עסק גדול – אני בסך הכל יוצרת ששמחה ומודה על האפשרות ליצור ולהתגלגל הלאה. אני לא עשירה מזה, ובסיום כל מכירה, שמכסה את חובות החודשים הקודמים בהם עבדתי לקראתה, אני חוזרת לעבוד בסטודיו. תמיד יש את החשש של מה הלאה, בגלל שמדובר בעבודה פיזית ועבודת-יד על כל פריט ופריט שאני עושה לבד יש גם רגעי שחיקה, אבל האנרגיות מתחדשות וכל בובה חדשה ורעיון חדש מרגשים ומלהיבים אותי מאוד".

מה הכי טוב בעסק שלך?

"אני אוהבת להיות אדון לעצמי. להיות שכירה זה משהו שבבסיס מאוד קשה לי, התעקשתי לברוח מזה כל השנים. אני מנהלת את הזמן שלי איך שאני רוצה, זה לא פשוט כי ימים שלמים עפים מבלי בכלל שהגעתי לסטודיו. כיף לצאת לבקרים שוברי שגרה מחוץ לסטודיו והבית, וזה מאפשר לי להגיע לשם".

ומה נקודות החולשה של העסק? איפה קשה לך?

"קשה לי שהעסק לא מנותק ממציאות של פרנסה וכספים. מה לבובות ולזה?", היא צוחקת. "זה לא פעם מלחיץ אותי ומעיב על התהליך, אבל זו המצב. קשה לנהל את הזמן נכון, בייחוד כשעובדים מהבית ויש כמובן מיליון דברים שצריך לעשות כל הזמן, שממש לא קשורים לעסק. לפעמים אני מוצאת שימים שלמים לא הגעתי בכלל לסטודיו".

"היו גם שנים לא קלות לפני שהגעתי לעניין הבובות, ברמה האישית, מה שכמובן השפיע מאוד על היחסים והאווירה במשפחה. גם כשהעסק התחיל להצליח היו תקופות של לחץ מטורף לפני ירידים גדולים וגם אז המצב לא פשוט. כיום הורדתי הילוך ואני מנסה לעמוד ביעדים שאני מציבה לעצמי ולבחור אותם כך שאצליח לעמוד בהם, בשפיות. ברור שנעים להיות מתוגמל על מה שאתה עושה, חומרית וברמת הפרגון והאנרגיות. אני מלמדת את הבנות שלי שיעור בהתמדה ועל ללכת מחוץ לתלם אם צריך. בעיקר שיעור על עבודה קשה כי זה מה שיש בסופו של דבר מאחורי החיוך המתוק והריסים הארוכים של הבובות".

אילו עצות יש לך ליזמיות שרוצות לפתוח עסק או כבר עכשיו מנהלות עסק משלהן? 

"אני רואה וראיתי לאורך הדרך המון עסקים קטנים של אנשים ממש כמוני שמאוד רוצים ליצור ולהתפרנס מזה. לצערי, עסקים רבים לא היו מספיק מחודדים, לא מספיק חדשניים או אמיתיים באמירה שלהם. אי אפשר ללמוד לעשות משהו בסדנה של שעתיים ולרוץ לעשות מזה עסק. העבודה היא קשה, קשה מאוד: אין לי בבית טלוויזיה, אני לא יוצאת לבלות, ומעבירה לפעמים לילות שלמים בסטודיו. כלום לא קרה או נהיה מעצמו. צריך להתמיד".

"בנוסף אני מאמינה שאם אתם עושים משהו ומאמינים בו – אתם צריכים גם להתעקש עליו. יש היום במות רבות ובחינם בהן אתם יכולים להיחשף לקהל גדול. עשו את המאמץ לכוון לקהל שלכם, כמובן כדי לבדוק באמת את רלוונטיות המוצר. כל הזמן תשאלו את עצמכם איפה אני ומה אני מביא אתי ברעיון שאני מקדם ובמה הוא שונה וחדש מהקיים בשוק. אתם טובים במשהו? תחדדו אותו בנראות של המוצר. ההתחלה לא פשוטה, אבל בעיקר צריך להשקיע ולא לוותר".

לסיום, אני רוצה שתספרי לי קצת על קהל הלקוחות שלך. נראה שיש לך קשר מקסים ומרגש מאוד איתם.

פוגי מתרגשת מאוד כשהיא מדברת על הקהל שלה. "יש לי קהל לקוחות מדהים שמלווה אותי כבר דרך ארוכה, ואני אסירת תודה לכל אחד ואחת מהם, החדשים והישנים. בזכותם, בזכותכם, אני חיה ונושמת טוב יותר ואני אומרת את זה בכוונה מלאה – אני שמחה ומודה על ההזדמנות לשמח אתכם בבובות קרמיקה שאני יוצרת. אני ממש מאושרת שהדבר הקטן הזה – בובה – מדבר לכל כך הרבה אנשים בטווח גילאים רחב. זו לא קלישאה, אנחנו באמת נשארים קצת ילדיםף והדברים הפשוטים הם בסופו של דבר הדברים שפשוט משמחים אותנו. אני מאושרת לגרום לאנשים להיות מאושרים ושמחים יותר".

לחנות של פוגי נעים באטסי לחצו כאן

—

עוד במדור "עשו עסק":

• העיתונאית שהקימה בלוג וסדנאות יומן מסע: הכירו את מיכל מנור
• חמישה ילדים, טרשת אחת ועסק עם אג’נדה פמיניסטית: הכירו את ליאורה כהן
• האדריכלית פולינה ברויטמן פתחה עסק כשהייתה בהריון עם בנה הבכור
• המתרגמת שהקימה סטודיו וחנות לחומרי יצירה: הכירו את חגית אזולאי-רוזנס

רוצים להשתתף במדור? צרו קשר דרך דף הפייסבוק של "כאן עובדים בכיף".