עשו עסק: לאחר שבנה הראשון נולד, פולינה ברויטמן פתחה משרד אדריכלות

בסמוך ללידת בנה הבכור, יונתן, החליטה האדריכלית ומעצבת הפנים פולינה ברויטמן שהיא לא מוכנה לעבוד יותר כשכירה, והקימה סטודיו לאדריכלות ועיצוב. היום, ארבע שנים אחרי, בגיל 33, היא יכולה להסתכל לאחור בסיפוק: הסטודיו שבבעלותה חתום על בתים יפייפיים ומעוררי השראה, והוא מספק מגוון רחב של פתרונות אדריכליים, תכנוניים ועיצוביים לעסקים שונים. 

הסיפור האישי של ברויטמן דומה למה שחוות נשים רבות שהחליטו לעזוב את מעגל העבודה כשכירות במטרה לממש את כישוריהן הייחודיים ובו בזמן לנהל חיי משפחה. בשנים האחרונות, יותר ויותר גברים מצטרפים למעגל הזה, של אנשים שהחליטו להקים עסק עצמאי, לעבור לעבודה מהבית, ולהיות בו-בזמן הורים במשרה מלאה.

"כמה חודשים לפני הלידה של יונתן, הפסקתי לעבוד במשרד הישן שלי בתל-אביב", מספרת ברויטמן. "לי היה ברור מיד, שאני לא אחזור למשרד של אף מעסיק בתור אמא צעירה. חיי האדריכלים הצעירים בארץ מאוד קשים ולא פשוטים, עובדים שעות לא נורמליות, עושים לילות לבנים לפני הגשה של פרוייקטים, המשכורות זוחלות לאט לאט למעלה בקצב בלתי נראה – ממש תענוג! מכיוון שאני אוהבת את המקצוע שלי ואני חושבת שמצאתי את ייעודי בחיים – כל עוד לא היה לי ילד – הרגשתי שאני לא צריכה הרבה – רק תנו לי לעבוד ושישאר קצת זמן להיפגש עם החברים. אבל בהריון, סדר העדיפויות שלי השתנה לגמרי".

"כמו הרבה זוגות צעירים בתל-אביב נאלצנו לעזוב לאיזור עם שכירות יותר נמוכה, כי רצינו דירה קצת יותר גדולה וקצת יותר משופצת מדירת הרווקים שלנו בתל-אביב שהייתה מעולה למסיבות אבל לא לתינוק קטן. וגם רצינו להיות יותר קרובים להורים שרצו לעזור עם הנכד הראשון שלהם". ההחלטה להתרחק מהמרכז ולבנות את ביתם בדירה גדולה יותר, אפשרה לבני הזוג לתכנן פעילות עסקית, שתיתן לאם הצעירה הזדמנות לפתוח בקריירה עצמאית ובו בזמן להיות אמא שנוכחת בבית, חוויה שאמהות רבות העובדות כשכירות אינן יכולות להרשות לעצמן.

במה דומה ובמה שונה העבודה כעצמאית, מהבית?

"גם עכשיו כשאני מנהלת את העסק שלי – אני עדיין מכורה לעבודה, אבל אני עושה את זה בדרך שמתאימה לי אישית, עם אפשרות לבנות את סדר היום שלי באופן גמיש. רוב הזמן כשאני עובדת – אני מרגישה שאני מבלה, כי יום אחד אני בוחרת לעבוד בים – אף אחד לא יכול להגיד לי שזה לא מקובל עליו. אני יושבת בים עם קפה וניירות 90 גרם ועושה סקיצות או מפתחת קונספט לפרוייקט חדש. לפעמים אני בוחרת לעבוד בבית כל היום בפיג'מה ונוח לי, אני מוקפת במסכי מחשב אבל אף אחד לא רואה אותי. הרבה פעמים אני גם בוחרת לעשות ימי עבודה משותפים עם חברים עצמאיים אחרים, שמנהלים את העסקים שלהם (שכלל לא קשורים לאדריכלות או עיצוב) ועל הדרך אנחנו נותנים פידבק אחד לשני ועושים בריינסטורמינג משותף".

וכיצד מתנהל סדר היום המשפחתי במקביל לעבודה?

"העבודה שלי מאוד דינמית, הפרוייקטים שלי ממוקמים באזורים שונים בארץ, אז אני נוסעת הרבה לפגישות ולפקח על התקדמות הבנייה, יש לי גם כמה פרוייקטים בחו"ל – אז אני טסה. ושוב, רוב הזמן – יש לי הזדמנות להיות קרובה לילד שלי, בתקופה שהוא הכי צריך את אמא שלו. אני דואגת לקחת אותו מהגן ולא בייביסיטר, לשחק איתו ולבלות איתו זמן. אחרי שהוא הולך לישון – אני יכולה לחזור לשולחן העבודה ולהמשיך לעבוד על פרוייקט".

היה לך קשה לקבל את ההחלטה להיות עצמאית?

"תמיד ידעתי שאני אהיה עצמאית, כי אם אתה אדריכל טוב אתה לא יכול להיות שכיר כל החיים שלך, צריך לפרוש כנפיים ולעוף. וכך עשיתי. לרוב אנשים מהססים לפני היציאה לעצמאות, ואומרים שצריך אומץ כדי לעשות צעד כזה, להביא לקוחות, לספק שירותים, להיות אחראי להכל, לדעת להסתדר עם חוסר יציבות, לא להיות בטוח בהכנסה החודשית כי יש גלים, אם משהו לא מצליח – אין מישהו אחר להאשים, מפחדים להיכשל, ואפילו מפחדים להצליח. אני עשיתי את זה ונהנית מזה כל רגע, במיוחד כשאני עומדת בפני אתגרים".

ספרי לי קצת על העסק שלך, טאפולי.

"טאפולי זה סטודיו לאדריכלות ועיצוב, שמספק שירותים מקצועיים של תכנון, ייעוץ וליווי של פרוייקטים למגוון רחב יחסית של לקוחות פרטיים ועסקיים, גם בחו"ל. מה שמשותף לכל הלקוחות שלנו זה שהם באים מתוך בעיה קונקרטית בשטח ולפעמים מצב של ייאוש וחוסר אונים – ובמהלך העבודה הם מקבלים פתרון יצירתי ומפתיע לבעיות שלהם, מתאהבים מחדש בחלל והופכים לחברים של הסטודיו, כי פתאום מישהו באמת הקשיב והבין אותם. בשבילינו – פרוייקט הוא אף פעם לא רק הפרוגרמה של המבנה, לכן אין לנו תוכניות מגירה וכל פעם יש תהליך יצירתי חדש שמביא לתוצאות ייחודיות".

מה עשית לפני שהקמת את העסק העצמאי?

"לפני שהקמתי את העסק למדתי הרבה, יש לי 2 תארים – אחד במדעי המדינה והשני באדריכלות, שניהם באוניברסיטת תל-אביב, בעבר הייתי קצינה ביחידה נבחרת, למרות שאף פעם לא היה לי מראה תקני במיוחד. ובעיקר תמיד הייתי בסביבה של אנשים מכל רחבות התבל, כך שכל פעם שאני טסה לחו"ל יש לי חבר/ת נפש לבקר. אחרי שויתרתי על חוזה עבודה במשרד הבטחון והלכתי ללמוד אדריכלות, עבדתי בשני משרדי אדריכלות בתל-אביב. לאחר מכן פרשתי כנפיים ויצאתי לעצמאות".

ומהיכן הגיע השם, טאפולי?

"כשחשבתי על השם לעסק, מאוד לא רציתי לקרוא לו "פולינה ברויטמן אדריכלים", זה קצת מגולומני בשבילי, כבדיחה אני אומרת "פולינה ובניו". אני רציתי שזה יהיה סטודיו שבו יש שיתופי פעולה בין יוצרים שונים, אמנים, מעצבים, אדריכלים. רציתי שכל מי שיעבוד איתי יוכל להתחבר לסטודיו ברמה האישית שלו ולהרגיש שזה קצת שלו כמו שזה קצת שלי".

"פעם, כשהייתי ילדה קטנה – הייתה לי סבתא הכי נפלאה בעולם שידעה להקשיב לכל אחד ולעזור לכולם, ממש לכולם, והיא המציאה שיר לכל הנכדים שלה – "טאפולי" והייתה שרה לנו אותו ואנחנו רקדנו בשמחה והיינו מאושרים. כשיונתן נולד, חזרו אלי זכרונות הילדות והתחלתי לשיר לו את "טאפולי" כל הזמן. וכך נולד הסטודיו, כמו תינוק, עם שיר שמח, שרוצה להקשיב לכולם ולעזור ליצור עולם יפה יותר, נכון יותר, טוב יותר".

עצמאים רבים מספרים לי שיש דמות בחייהם, שקידמה אותם ועזרה להם להגשים את עצמם. 

"יש לי מזל גדול בחיים – יש לי בן זוג מאוד תומך ומאוד חיובי. אני חייבת להיות במצב רוח טוב כדי ליצור ולפעול – והוא ממש האנרג'ייזר שלי. הוא תמיד מעודד אותי, מצחיק אותי, ונגנב מהרעיונות שלי. אם אתם שואלים אותי, זה שווה הרבה מאוד! לא פניתי ליועצים עסקיים שיסייעו לי, לקחתי רואה חשבון בהמלצת חברה, פתחתי עסק וטסתי קדימה".

כיצד ההחלטה להפוך לעצמאית השפיעה עליכם כלכלית?

"מכיוון שהתחלתי לבנות את העסק מאפס, ישר לאחר לידת התינוק, בזמן שהייתי ללא כל הכנסה כספית – נאלצנו לצמצם את ההוצאות שלנו כמשפחה ולהחליט שחיים בצורה צנועה יותר, כדי לתת אפשרות לעסק להתרומם עד שהוא יהיה רווחי".

מהו הקושי הכי גדול שאיתו את מתמודדת היום?

"הכי קשה לי להפסיק לעבוד, כי אני נהנית וכי זה שלי, אבל לפעמים גם צריך לדעת לעצור ולנוח. כבר אין גבול כל כך חד כמו בחיים של שכיר – לסגור את הדלת ולשכוח. בדרך כלל ביום הראשון שאני מתחילה לעבוד על פרוייקט חדש – אני חולמת עליו בלילה, ממש חולמת איך הוא יראה בסוף ומה יהיה בו והולכת בתוכו. ואז אני מתעוררת והולכת לשולחן עבודה. הגבול הטשטש".

ובצד החיובי: מה הכי קל?

"הכי קל זה שאין לי בוס, אני לא חייבת להסביר את עצמי ואת הכוונות שלי ואין בזבוז של זמן ואנרגיה על ישיבות מטופשות של איך אנחנו מתקדמים ולאן פנינו מועדות. את הטפיחה על השכם שלי אני מקבלת מהלקוחות המרוצים והמסופקים, אני לא צריכה בוס שיתן לי בונוס או יזרוק לי מילה טובה. אני יודעת מי אני ומה אני עושה וטוב לי כך".

האם היית משנה משהו? או עושה משהו אחרת?

"עד כה לא הייתי משנה דבר. אני מנסה להיות רגישה ולהתפתח ולהיות גמישה לשינויים בסביבה.  החיים שלי מאוד מספקים – יש אתגרים כל הזמן ובגלל שאני לא אוהבת שגרה זה מעולה. אני כל הזמן מכירה אנשים חדשים, אני זוכה לעזור להם ליצור סביבה טובה, אני כל הזמן בתנועה – זה כיף. בילוי ועבודה כל הזמן מתערבבים. בנוסף – המשפחה שלי מאוד גאה בי, הלקוחות שלי חושבים שאני מוכשרת מאוד – כולם רוצים להתייעץ איתי, זה נחמד מאוד. אני מאוד רוצה להיות אדריכלית טובה יום אחד, שהבן שלי יהיה גאה באמא שלו, שגם נתנה לו אהבה ותמיכה ולימדה אותו להנות מהחיים ולחשוב ולהיות יצירתי וביקורתי ואדם טוב וגם הצליחה לנהל עסק מצליח ולהפוך את הסביבה שאנו חיים בה לטובה יותר עבור כולם".

מניסיונך האישי, איזה טיפים את יכולה לתת לאנשים ששוקלים לפתוח עסק או לעצמאיים שיש להם עסק משלהם?

1. אם יש לכם תשוקה בחיים ולא תלכו בעקבותיה כי אתם מפחדים – תמיד תרגישו החמצה. ורק אתם יודעים אם אתם אוהבים חמוץ או מתוק.

2. אל תסכימו לעבוד בחינם, אתם לא באמת מעודדים שיפנו אליכם פרוייקטים בעתיד – אלא מקבעים אמונה שאפשר להמשיך לנצל אתכם בחינם גם בעתיד.

3. אל תשתמשו אף פעם במילה יוקרתי כשאתם משווקים את עצמכם.

4. אל תשקרו ללקוחות שלכם אף פעם, עדיף להודות באמת ולשמור על האמינות.

5. תהנו מהעשייה שלכם, תחגגו את ההתפתחות האישית ואת ההתמודדות עם הקשיים, תהיו יזמים מאושרים עם חזון ותעשו לכולם עולם קצת יותר טוב ויפה.

פרטי קשר:

אתר אינטרנט: http://www.tapooly.com

דף פייסבוק: https://www.facebook.com/tapoolydesign 

אימייל: tapooly@gmail.com

טלפון: 0523586581

רוצים גם?

יזמים המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות באמצעות דף יצירת קשר.

במאמר הקודם: רפי פרץ עזב את תחום החינוך והפך לצייר במשרה מלאה.

קרדיט תמונות: אריאל ברויטמן,