איור של איש בסטרס (צילום: midjourney ai)
(צילום: midjourney ai)

לחץ, עומס, שחיקה: הדברים שאתם עושים כדי להפוך את העבודה לבלתי-נסבלת

בחנו את עצמכם: האם אתם עובדים תחת לחץ תמידי של משימות ואתגרים? אין לכם שעות עבודה מסודרות (או שיש לכם יותר מדי שעות עבודה ביום)? שוכחים לקחת הפסקות במהלך היום או אפילו בסופ"ש? עונים לבוס או ללקוח בעשר בלילה? רשימת ההתנהגויות האיומות וההרגלים הלא-בריאים שאתם חייבים להפסיק לעשות כבר היום

מאת: ד"ר טל איתן · נושאים: ,

בדמיון שלנו, אנחנו מתעוררים בכל בוקר עם אנרגיות לכבוש את העולם, חשק לשבור שיאים חדשים, והמון מוטיבציה לצעוד קדימה. המציאות היא קצת אחרת. במקרה הטוב, אנחנו מצליחים לקום ולהזיז את עצמנו לעבודה, ובמקרה הפחות טוב אנחנו מושכים עוד קצת זמן במיטה, מפלרטטים עם המחשבה לקחת יום מחלה, מקבלים התקף לב קטן למראה השעה (או השיחות שלא נענו מהמשרד) ומרגישים שחוקים, עייפים וגמורים – וכל זה לפני שהיום בכלל התחיל.

חייתי ככה הרבה מאוד שנים, כשכיר, וגם כעצמאי היו לי תקופות מהסוג הזה. שחיקה היא עניין טבעי, לצערי, כשזה מגיע לחיי העבודה שלנו. המציאות שבה אנו חיים היא כזו שמחייבת מידה רבה של כוחות פנימיים והתמדה, ולא לכולם זה מתאים. למעשה, לרובנו זה ממש לא מתאים, אולי אפילו מסוכן. אז מה עושים נגד השחיקה ואובדן האנרגיות? איך מצליחים לייצר לעצמנו יומיום שפוי יותר והגיוני יותר, שבו אנחנו לא שורפים אנרגיות ומגיעים לסופ"ש עם הלשון בחוץ?

כמו הרבה דברים שמתרחשים במסגרת ייעוץ עסקי, גם כאן הפתרון הוא כבר באבחון עצמו. ברגע שמזהים את הבעיה, מוצאים גם את הפתרון עבורה. הנה כמה דרכים בדוקות להגיע לשחיקה ואובדן אנרגיות, והפתרון עבורן הוא בילט-אין בזיהוי הבעיה. נסו למצוא את עצמכם ברשימה הבאה.

אתם עובדים תחת לחץ תמידי

המוח שלנו עמיד מאוד ויודע להגיב למצבים משתנים במהירות יחסית. במצבי מצוקה וסטרס (דד-ליין מחייב במשרד הוא בהחלט כזה) אנחנו מקבלים זריקת מרץ ויכולים להשלים משימות במהירות מפתיעה. הבעיה היא כשזה הופך להיות קבע: הגוף שלנו לא יכול להיות טעון, דרוך ומוכן לקרב 24/7. הוא יודע להתמודד עם קפיצות של מתח חיובי אבל לא עם מצב תמידי של סטרס ולחץ. לחץ תמידי יכול לבוא לידי ביטוי ברשימת משימות שלעולם אינה נגמרת, עבודה שלא מגיעה לסופה (ברגע שאתם "מפנים שולחן" מיד מגיע מישהו ומניח לכם משימות נוספות), ותחושה של מעגליות שבתוכה סוף השבוע הוא רק עצירה קצרה להתרעננות ומיד ביום ראשון חוזרים לשגרת עבודה.

אנשים שעובדים תחת לחץ מתרגלים ללו"ז צפוף, פגישות דחוסות, ושעות עבודה אינטנסיביות מאוד. העבודה היא תמיד רציפה ובקצב קבוע, ואין "פיקים" של עבודה מרובה לעומת תקופות או זמנים "מתים" במהלך היום. עבודה במצב כזה אינה בריאה והיא גורם עיקרי למתח וסטרס שמובילים לשחיקה גבוהה.

אתם עובדים יותר מדי שעות רצופות / ימים רצופים

נגזרת של עבודה תחת לחץ שבאה לידי ביטוי בלו"ז שלכם, וליתר דיוק, ברצף שעות וימי העבודה שלכם. במצב הזה, יש לכם אולי משימות בהיקף סביר, אבל שעות העבודה הנדרשות לביצוען רבות, ובעיקר – רציפות. אם אתם מוצאים את עצמכם עובדים יותר מ-3 שעות רצוף מול המחשב, למשל, בלי יכולת לקום מהכיסא – אתם בבעיה. בטח שמעתם על ההמלצה לעשות הפסקה קצרצרה בכל שעה, להימתח, לשתות מים, לאמן את העיניים. לא יודע מה אתכם, אני אף פעם לא מצליח להקפיד על זה. הדרך היא "לשבור" את המשימות שלנו לתתי-משימות ולדאוג לרווח בין שעות העבודה שלנו בשיחות טלפון, פגישות מחוץ למשרד, סיבוב בשמש וכו'. למרבה הצער, אפילו הפסקת סיגריה (איכס) יכולה להיות יעילה בקטיעת רצף העבודה (אבל זו בהחלט לא דרך מומלצת להשיג לעצמכם קצת ספייס).

עוד בעיה היא עבודה רציפה במשך ימים על אותו פרויקט. אם זה משהו נקודתי, אז בסדר. אבל כשזה הופך להרגל, ואתם עובדים 10 שעות בכל יום עבודה, 5 ימים בשבוע ואף יותר – אתם בדרך "הנכונה" למטה. הפסיקו עם זה, קחו הפסקה, ותראו שהעבודה שלכם לא תיפגע, אלא בדיוק להיפך: היא תהיה פתאום פרודוקטיבית וממוקדת מאוד.

אתם עושים את אותו הדבר שוב (ושוב, ושוב)

היעדר מגוון הוא עוד חולי של מקומות העבודה בימינו. אנחנו מוצאים את עצמנו עושים את אותן משימות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. זה שוחק, מייגע, משעמם, מעייף. הכניסו מגוון משימות ללו"ז שלכם, אפילו "בכוח" אם צריך. צרו גירויים לבלוטות היצירתיות שלכם. אל תיכנסו למצב של חזרתיות ועבודה מכאנית, שגורם למוח שלכם להתנוון ולנפש שלכם לקמול. הפסיקו לעשות את אותם הדברים בפס ייצור והכניסו עוד ועוד מגוון אל תוך העבודה שלכם.

איך לגוון, אתם בוודאי שואלים. ובכן, אתם יכולים להחליף חלק מהמשימות שלכם עם חבר לעבודה, לקחת כמה משימות ממנו ולתת לו בתמורה את שלכם. אתם יכולים לבקש מהבוס שלכם (ומעצמכם, אם אתם המנהלים) משימות חדשות, מסוג אחר. אתם יכולים לחזור אחורה לפרויקטים קודמים ולראות מה עשה לכם נחמד, מעניין, מסקרן בהם – ולנסות לחזור על זה שוב, בפרוייקטים הנוכחיים. ואתם יכולים פשוט להתפטר ולהקים לעצמכם עסק – כעצמאיים המגוון הוא בלתי-נמנע (ולפעמים גם בעיה כשלעצמה, אבל זה כבר עניין למאמר אחר לגמרי).

אתם מנסים להיות בשליטה

מילת המפתח כאן היא "מנסים", כי בתכלס, אין שום דרך בעולם להיות ב-100% שליטה, 100% מהזמן. זה פשוט לא אפשרי. אלו מכם שמרגישים שהם מצליחים להשיג שליטה מלאה ומוחלטת על החיים שלהם, חיים באשליה חביבה שעלולה להתנפץ להם בפרצוף יום אחד. רובנו, לעומת זאת, מרגישים שאנחנו מאבדים שליטה. אנחנו מתוסכלים, ממורמרים, עייפים, מוטרדים, פוחדים. הפתרון הוא לא להרים ידיים או רק "להכיר בכך" שאין לנו שליטה על הכל. זה צעד בכיוון, אבל הניו-אייג'יות הזו עושה לי פריחה בפשטותה ודלותה ובעיקר בניתוק שלה מהמציאות העסקית שבה רובנו פועלים. אנחנו צריכים שליטה מסויימת, ועדיף שנדע למצוא אותה היכן שאנחנו יכולים.

מצאו את המקומות שבהם תוכלו להשיג שליטה מקסימלית, קבעו את היקף השליטה שלכם במצב ובחרו היכן להתמקד ואיפה לשחרר. אני למשל מתעקש על 99% שליטה על איכות התוצרים שהחברה שלי מייצרת, ומעביר את כל הפרויקטים שלנו ביקורת איכות קפדנית אישית, מחזיר לצוות אם יש משהו שלא נראה לי, ומבקש לתקן אם צריך. לעומת זאת, בענייני ביורוקרטיה אני משחרר לחלוטין, ומעביר כמה שיותר משימות ממני החוצה. במקום לרכז את השליטה אצלי אני מעביר אותה למישהו אחר ומפקיד אותה אצלו. אם זה מישהו שאני סומך עליו (ואני עובד רק עם אנשים שאיתם יש לי יחסי אמון מלאים) – אני יכול לוותר על השליטה שלי ולסמוך על האחריות שלו לדברים.

אתם לוקחים אחריות מוגזמת על דברים (כולל על אנשים אחרים והרגשות שלהם)

זה סוג של שליטה, רק יותר גרועה. במצב הזה, אנחנו לוקחים אחריות מוגזמת על דברים, אנשים, סיטואציות ומצבים שמתרחשים מחוץ לטווח השליטה ואפילו ההשפעה שלנו. אם אתם לוקחים יותר מדי משימות (כולל כאלו שלא שייכות לכם, אלא לעובדים אחרים) כדי "להבטיח" את איכות המוצר או השירות, אתם בבעיה. אם אתם מרגישים אשמה על כך שהלקוח מתעכב במסירת חומרים ("לא לחצתי עליו מספיק", "לא הסברתי את עצמי מספיק טוב", "זו גם אחריות שלי לדאוג שהוא יבצע את המשימות שלו"), ניחשתם נכון, אתם בבעיה. אם אתם משתמשים הרבה במשפט "יותר קל לי לעשות את זה בעצמי מאשר לתת לו לעשות את זה", אתם בבעיה. בכל המקרים האלו אתם לוקחים אחריות יתר על דברים, כולל כאלו שלא שייכים לכם, ושעליהם אין לכם – ולא צריכה להיות לכם – אחריות או השפעה. התוצאה היא עומס, שחיקה ותסכול. התחילו להיות מודעים לדפוס הזה, נסו לזהות אותו בזמן אמת, ועם הזמן שימו לו ברקסים והפסיקו אותו לפני שהוא מתפתח. רגע לפני שאתם מושיטים ידיים לקחת משימה לא שלכם, או "לעזור" למישהו על חשבונכם – עצרו וחפשו משהו אחר לעשות עם הזמן שלכם. לשחק באבלס או לצאת להשתזף קצת בשמש נשמע כמו רעיון טוב.

אתם מנסים להרשים / להצדיק את המקום שלכם / להיות בסדר

התחלתי לעבוד מאוד מוקדם, בגיל 16, והרגשתי כל הזמן צורך "להצדיק" את המקום שלי בחברה, להראות שאני עובד טוב ומסור (למרות שאני מאוד צעיר וחסר ניסיון), ועם הזמן זה הפך להיות סוג של הרגל מטופש כזה: הצורך להרשים או להיות בסדר או להיות מושלם אפילו. גם כשכבר הייתי מבוגר, והיה לי הרבה ניסיון, ורזומה, והוכחות שמדברות בעד עצמן – עדיין הרגשתי שאני צריך להרשים או שיש לי איזו חוסר ביטחון במקום העבודה שלי ושבכל רגע יכולים לפטר אותי, סתם בגלל קיצוצים או החלטה גחמתית של הבוסים מלמעלה. ואז יום אחד נפל לי האסימון: אם ממילא יכולים לפטר אותי בגלל גחמות מטופשות או הוראה מגבוה – למה לעזאזל אני כ"כ חושש? כל עוד אני ממלא את התפקיד שלי בצורה טובה, מגדיל ראש, ומביא את היכולות שלי לשולחן – אני מקיים את הצד שלי בעסקה. ברגע שהבנתי את זה, החיים שלי נהיו רגועים יותר ולדעתי הפכתי להיות עובד טוב הרבה יותר, כי הפסקתי להרשים ומיקדתי את האנרגיות שלי בלהרגיש טוב ולהקרין רוגע, שלווה וכיף לחבר'ה סביבי, במקום פרפקציוניזם אגרסיבי, ביקורת תמידית ולחץ אינסופי.

עוד מאפיינים של התנהגות מעודדת שחיקה ודפוסים שגורמים לנו לאבד את הצפון בעבודה (ובחיים):

  • לקחת יותר מדי פרוייקטים / משימות בו זמנית בלי תכנון מראש ובלי לוודא שהם ייכנסו ללו"ז העבודה הרגיל שלנו.
  • לקבוע לעצמנו יותר מדי שאיפות, תוכניות או משימות בסופ"ש, כולל משימות עבודה אבל גם "משימות חיים" כמו קניות, סידורים, ואפילו מפגשים חברתיים. אם אנחנו מקדישים חמישה ימים בשבוע לעבודה ומשאירים רק יומיים לחיים שלנו, הסיכוי שנצליח לדחוס לסופ"ש את כל מה שאנחנו רוצים וצריכים לעשות עבורנו, החברים/משפחה שלנו והנפש שלנו – זה ייגמר בדמעות. במקרה כזה נכון יהיה "לאוורר" את הסופ"שים, לא לבנות עליהם יותר מדי, ולנסות להכניס לאט לאט "שעות סופ"ש" גם באמצע השבוע.
  • לא לדעת לומר "לא" לאנשים שרוצים מאיתנו משהו שאנחנו לא ממש יכולים (או רוצים) לתת להם. לקוחות תובעניים עם ציפיות מוגזמות לזמינות או היקפי עבודה לא סבירים, בוסים טורדניים שמתקשרים באמצע הלילה לברר משהו "חשוב" דרך קבע, חברים שרוצים יותר תשומת לב מכפי שאנחנו יכולים לתת. למדו לשים גבולות ולהגיד לא.
  • לשכוח ליהנות. מכירים את זה? כיף, חופש, טיול, לצאת קצת לשמש, לגינה, למרפסת, לשתות קפה לאט ובכיף, לאכול ארוחת צהריים מול שולחן (!), לבשל ארוחה לחברים, ללכת לחוג, או שניים, או שלושה, ליצור דברים חדשים, לקרוא דברים חדשים, לכתוב, לצייר. כל מה שעושה לכם נעים ומעניין וכיף. אסור לשכוח ליהנות ביומיום שלנו, גם במשרד וגם מחוצה לו. ולא, אל תשאירו הכל לסופ"ש: פזרו את זה במהלך השבוע.

עוד על שחיקה, עבודה ופסיכולוגיה בעסקים

קרדיט תמונות: Takashi Hososhima, CC BY-SA 2.0

הרשמו לעדכונים על מאמרים חדשים: