הנוכל השווה מיליארדים

"סודות הרזיה מדהימים נחשפים!", "אמהות שעושות מאות דולרים ביום בעבודה מהבית", "זכאות למלגות ממשלתיות בחסות פרצות בחוק", "העלמת שומן הבטן" ועוד הצעות מפתות מעין אלו, היו חלק בלתי-נפרד מהמסע של ג'סי ווילמס, ללא ספק מנוכלי הרשת הגדולים ביותר, שלא עצר באדום וחתום על אלפי מעשי תרמית ואגב כך שלשל לכיסו מיליארדי דולרים. האיש שאינו בוחל במאום, הקים אימפריה משורה ארוכה, לא נגמרת, של תרמיות אינטרנט. ובאופן מכעיס כמעט, הוא מצליח להתחמק מאחריות משפטית ואף פעם לא משלם את המחיר על מעשיו, למרות שגרם נזקים עצומים לאנשים, וגרר חברות, כמו גם אנשים פרטיים, לפשיטת רגל והתרסקות כלכלית.

וילמס לא מכחיש שהפעילות שלו מפוקפקת ומלאת מעשי מרמה והונאה,  אבל הוא מודה שלא אכפת לו. הוא רק רוצה לעשות יותר כסף, בכל דרך אפשרית. יש לו יכולת מדהימה ויצירתיות שהייתה יכולה להיות מעוררת קנאה, אם רק היה מפנה את המשאבים שלו לדברים חיוביים. במקום זה, הוא מנצל את השכל שלו ליצור תרמיות מבריקות וחכמות במיוחד, שמפילות בפח אפילו צרכנים חכמים ואינטיליגנטים מאוד. בגיל 26 ההון (השחור והלא חוקי שלו) מוערך במיליארדי דולרים – אף אחד לא יודע כמה בדיוק – ועל פי הערכות 98% מהיקף ההכנסות שלו, לפחות, הם מפעולות לא חוקיות כאלו ואחרות. מספרים מדהימים למדי, בהתחשב בכך שהוא החל את דרכו רק לפני עשור, כשהיה בן 16, מעסק שהקים במחסן בבית הוריו.

סכומי העתק שגייס בזכות תרמיות מקוונות שונות, מניעים היום סוללה שלמה של עורכי דין מטעמו. הם יודעים שמה שהוא עושה לא ממש חוקי, אבל מוצאים כל הזמן דרכים להתפשר ולהדוף כל דרישה או תביעה. על הדרך הם דואגים להשאיר בכיס שלו – וכך גם בכיסים שלהם – סכומים אדירים. והכל על חשבונם של אנשים תמימים, לרוב קשי יום, שחולמים על התעשרות מהירה, מתנות חינם או פשוט רוצים שיהיו להם שיניים לבנות ובוהקות.

חמורה לא פחות העובדה שהפעילות שלו, הנפרשת על פני אלפי אתרי אינטרנט הפועלים תחת אלפי שמות מתחם (דומיינים), מוציאה שם רע לעסקים ישרים והוגנים ולמסחר המקוון בכללותו. למשל, שורה ארוכה של אתרים שהקים, מאפשרים לגולשים לקבל היסטוריה של הרכבים שלהם, בדולר אחד בלבד. אתרים אלו מוטטו לגמרי את העסקים הקודמים שפעלו בשוק, ומכרו שירות זהה בכ-30-50 דולרים. המחיר הנמוך גרם לעשרות אלפי אמריקנים להשתמש באתרים הזולים, אבל (כמובן) היה שם תרגיל עוקץ: במקום חיוב חד-פעמי, הם אישרו (בלי לקרוא את תנאי השימוש) חיוב מתמשך וקבוע. כך "חילצו" האתרים האלו מאות דולרים מכל גולש שעקצו, ויצרו בלאגן עצום וחוסר אמון מחריד שעדיין מטלטלים את תעשיית ההיסטוריה של כלי הרכב – החשובה מאוד למסחר במכוניות משומשות בצפון אמריקה.

הסיפור של וילמס הוא עצוב מאוד, בין היתר משום שהוא משמש השראה ללא מעט אנשים אחרים, שמאמינים שאפשר לעשות כסף מרמאות ולצאת מכך בצורה חלקה ובלי לקחת אחריות על הנזק שהם גורמים לאחרים. רובנו לא היינו מעזים או מעוניינים להרים מיזמים כאלו, לרמות אנשים, למוטט אותם כלכלית, והכל במטרה לעשות הרבה מאוד כסף. אבל יש אחרים שרמות המוסר והיושרה שלהם שואפות לאפס, והם בהחלט שואבים רעיונות יצירתיים ומרושעים מהאיש הזה ואימפריית הרמאות המקוונת שהוא הקים.

אבל אפשר ללמוד מזה משהו חיובי: אם מזהים את הצורך של אנשים ויודעים איך לענות עליו, אפשר לעשות הרבה מאוד כסף. אמנם קשה מאוד להתעשר במהירות כזו, אבל בהחלט אפשר ליצור עסקים שפותרים בעיות והופכים את החיים של האנשים סביבנו להרבה יותר טובים. אני רוצה להאמין שרמאים ונוכלים כמו וילמס ישלמו את המחיר, ושכל משתמשי האינטרנט ידעו להפריד בין עסקים לגיטימיים והוגנים לבין רמאים ושקרנים. זו מיומנות חשובה מאוד, גם בישראל, ואני נוטה להאמין שבסופו של יום הטוב ינצח את הרע, ושהאמת תגבר על התרמית והשקר.

קרדיט תמונות: Jesse Willms,