הגודל לא קובע: הגישה שתגדיל לכם את הבית בלי לשבור אף קיר
חדרים טובים ויעילים בביתנו, הם אלו שמאפשרים "ערוב שימושים", והדבר משמעותי במיוחד לאנשים שעובדים מהבית וזקוקים לכמה וכמה אזורי עבודה. אם נשתחרר מהקונבנציות המקובלות של חלוקת החללים בבית, נקבל בית "גדול" עם יותר "מקום", על אותו השטח בדיוק. האדריכל זיו תדהר מציע גישה מרעננת ואחרת לתפיסה המקובלת של הבית והחדרים בתוכו. טור אורח
האתר בו אתם קוראים כעת עוסק, בין היתר, בעבודה מהבית. לכאורה, גם אני פועל שעובד "מהבית". ביתי הוא משרדי. רק שבמקרה שלי "עבודה" היא מצב מנטאלי תמידי שנמתח על פני כל שעות היממה, בין שאני בבית ובין שאני מחוצה לו. אני חושב משמע אני עובד. האם אפשר להפסיק לחשוב? הגבולות שבין "עבודה" ל"כל היתר" מטושטשים אצלי ולמען האמת, מעולם גם לא היה לי צורך להגדיר.
בהייה חסרת תוחלת בטלוויזיה, יכולה לעורר בי השראה לפתרון בעיה בפרויקט שאני עסוק בו, כמו גם, נסיעה באוטובוס או עריכת קניות. כך שבעצם אין לי "פינת עבודה" ביתית מוגדרת. כן יש למשל, פינה בה ממוקמת המדפסת. אבל העבודה מול המחשב תופסת רק חלק מנפח העבודה שלי. מה גם שהמחשב נודד איתנו היום באשר נלך. כשאני עורך סקיצות ליד שולחן שזה עתה שימש אותי לאכילה, האם בהכרח "נודדת" לשם "פינת העבודה"? וכשאני פוגש לקוחות בבית ואנחנו ישובים במרפסת (כשמזג האוויר מאפשר), האם המרפסת הופכת ל"פינת העבודה"?
לפיכך, אם כל חלל אפשרי בבית הוא גם "פינת עבודה" אז שום דבר הוא לא פינת עבודה. על זה כדאי לתת את הדעת, כי התיאור ששטחתי כאן אינו ייחודי לי. רבים מהעצמאיים שעובדים בבית יזדהו איתו.
הפער הזה בין מגבלות המרחב הפיזי לגבולות האינסופיים של מרחבי התודעה, מגלם את אחד האתגרים הקשים ביותר לאדריכלים בימינו. פעם היה ברור מה תפקידו של כל חדר. היום יש בלבול מושגים, בין היתר בגלל התמורות הטכנולוגיות המאפשרות ניידות רבה. הבלבול הזה יוצר לא אחת תחושת מחנק וניכור בדירות שנבנות היום. הבעיה מתעצמת ככל שגובר הצורך להצטופף בדירות קטנות יותר.
חדרים "טובים" בבית, כפי שהקדמתי ותיארתי, הם כאלה המאפשרים "ערוב שימושים". זה מושג נפוץ היום דווקא בתחום התכנון העירוני. במקרה של מגורים, מדובר בתכנון חללים המאפשרים כמה סוגי שימושים בעבור כמה משתמשים בשעות נפרדות ובמקביל, בניגוד לחדר או חלל המשרתים תפקוד אחד, כשביתר שעות היום הם נותרים ריקים וחסרי משמעות.
זה המקום לעשות את ההבחנה בין שימושים מעורבים לבין שימושים מעורבבים. אדריכלים מבינים היטב שהמטבח אינו "רק" מקום להכנת אוכל, אבל, למרבה הצער, הפתרון המקובל היום הוא הדבקה, פשוטו כמשמעו, של המטבח לסלון לכדי חלל אחד. איחוד חללים אינו ערוב שימושים אלא ערב רב של מצבי חיים, בצורה שמובילה דווקא לתוצאה ההפוכה – צמצום מרחב המחיה. פחות קירות ומחיצות אינו "יותר מקום". השאלה היא, מה עושר המצבים והתפקודים שהחלל (מטבח או כל חדר אחר), יכול להציע לכל אחד מבני הבית יחד ובנפרד. בבית שבו יש עושר גדול יותר של אפשרויות, יש בהכרח יותר "מקום", גם אם השטח הפיזי נטו לא גדול במיוחד.
כשאתם חושבים על תכנון הבית שלכם מחדש, חישבו על כל חדר וחלל באופן מרחיב. ואם נחזור לדוגמת המטבח. חשבו מראש, מה עוד ניתן לעשות בו חוץ מהכנת אוכל? ייתכן שתגיעו לפתרונות יצירתיים שבהם חלק מארונות המטבח והמשטחים משמשים אתכם ל"עבודה מהבית". יתכן שתגלו כי במקום לשדך באופן כמעט אוטומטי את מרפסת השרות למטבח, כדאי דווקא להשאירה ולהשתמש בה כחלל עבודה אינטימי ונפרד מהמולת יתר בני הבית, לצד תפקודה כמחסן ביתי. יתכן אפילו שתחליטו להציב את שולחן האוכל בחלל שאפשר להפריד בדלת (קלה, שקופה או אטומה), כך שפגישות העבודה שלכם יתנהלו בשקט ומבלי שיהיו מוסחות מפעילות יתר בני הבית.
לסיכום: אל תהססו לחרוג מכל קונבנציה מקובלת של חלוקת החללים בבית. חישבו בגדול מה יעשה את חדרי הבית לרב שימושיים, בהתאם לצרכי העבודה והמשפחה שלכם. וזיכרו, יותר אפשרויות ועושר מצבים משתנים לאורך שעות היום, שווה חד משמעית בית יותר "גדול", שיש בו יותר "מקום".
זיו תדהר, אדריכל: www.zivtidhar.com
