אפקט דאנינג-קרוגר: כשאנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים

היינו מצפים שהביטחון העצמי שלנו יגדל ככל שהידע והניסיון שלנו יגדלו, אבל לפעמים ההיפך הוא הנכון. למה אנשים בינוניים לא יודעים שהם כאלו, ומדוע הערך העצמי שלנו יורד ככל שאנחנו לומדים יותר? הכירו את אפקט דאנינג-קרוגר - עיוות תפישתי שקורה כמעט לכולנו

אתם בטח מכירים אותם: האנשים המעצבנים וחסרי הכישרון, שמשום מה בטוחים שהם מוכשרים ומוצלחים, ומפרסמים את זה קבל עם ופייסבוק בכל הזדמנות חגיגית. או את אנשי המקצוע בתחום שלכם, שמשוכנעים שהם מקצועיים וחכמים, אבל אתם, מהצד, יודעים שזה ממש לא נכון, ותוהים מי ה-@#!$% ששוכר את שירותיהם ואיך זה שאף אחד לא רואה כמה שהם FAKE. והכי גרוע, אלו שאפילו לא יודעים שהם לא יודעים, שהידע המקצועי או היכולת הקוגניטיבית שלהם הם מתחת לממוצע, אלה שרואים רק את קצה הקרחון אבל בטוחים שהם יודעים הכל.

לא מדובר בהתנהגות אנושית מעצבנת או תופעה נקודתית שמתרחשת רק עם המתחרים חסרי המודעות העצמית שלכם, אלא בתופעה נרחבת ונפוצה, שזוהתה בסוף המאה הקודמת וזכתה לשם "אפקט דאנינג-קרוגר" (Dunning Kruger). הוא קרוי על שמם של שני חוקרים שגילו שאנשים חסרי ידע מעריכים את יכולותיהם כגבוהות בהרבה מכפי שהן באמת, ומרגישים תחושת עליונות, מצויינות והצטיינות לעומת אנשים אחרים, מבלי שיש לכך כל ביסוס. הם לא משקרים, הם באמת חושבים שהם עד כדי כך נפלאים וטובים, אומרים המחקרים.

התופעה הזו חזרה על עצמה בעשרות מחקרים וניסויים שנעשו מאז פורסם מחקרם המקורי של דאנינג וקרוגר. נראה כי בתרבות המערבית, כאשר בוחנים אנשי מקצוע בשדה מסויים שדורש התמחות והתמקצעות, ככל שיש לבנאדם פחות ידע ופחות ניסיון, הוא צפוי לתת לעצמו ציון גבוה יותר, בהערכת ביצועים. למשל, כשנבקש יועץ עסקי לדרג את עצמו מ-1 עד 10 מבחינת רמת האיכות שלו ביחס לשאר היועצים בשדה, נגלה שככל שהוא פחות טוב ופחות משכיל ומוכשר, כך הוא נוטה לדרג את עצמו גבוה מדי (היועץ הגרוע הממוצע נותן לעצמו דירוג של 8.3, כשבפועל איכות הידע שלו ויכולותיו מקבלות בבדיקה לא-תלויה את הציון 4.6).

כשלמדתי את הנושא הזה לראשונה באוניברסיטה, יצאתי מיד לבדוק אותו בשטח מתוך סקרנות. שאלתי חברים - תלמידי תואר שני ושלישי, "מה היקף הידע שלך בסוציולוגיה". כולם דירגו את עצמם איפושהו בין 3 ל-4. הם היו (ועדיין) חוקרים מבריקים וחכמים, שבקיאים בסודות התרבות, הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. אז מדוע הם נתנו לעצמם ציון כ"כ נמוך?

אחד ההסברים לתופעה הוא שאנשים לא יודעים מה וכמה הם לא יודעים. זה לא נמצא ברפרטואר שלהם, והם מוגבלים אל תוך המרחב התפישתי המוגדר שלהם. אדם שסיים שלושה תארים בתחום מסויים, יודע כמה הוא לא יודע, כמה עמוק התחום, וכמה נרחב, ופתאום הידע שכבר צבר נראה לו כמו גרגר חול מול אינסוף הידע שעוד קיים שם בחוץ. וכך, פיזיקאי שסיים פוסט-דוקטורט, יכול לתת לעצמו ציון 5 מתוך 10 כשיישאל "מה היקף הידע שלך בפיזיקה", בעוד שבוגר תיכון שזה עתה סיים בגרות ברמת 5 יח"ל, ייתן לעצמו ציון 8 או 9, ברוב המקרים. התיכוניסט כ"כ ממוקד במטרה (הלמידה לבגרות) שהמוח שלו מספר לו ש"פיזיקה" זה רק מה שהוא צריך ללמוד. גם אם הוא מבין שיש הרבה דברים מעבר, ברגע האמת, בוחן המציאות שלו יהיה מעוות והוא יחשוב שהוא יודע הרבה יותר מכפי שהוא יודע באמת.

אנשים ללא כישורים מתאימים - בין אם זה חוסר ידע, היעדר השכלה או הכשרה, או פשוט מנת משכל ממוצעת ופחות מזה - נוטים כאמור להאדיר את עצמם יתר על המידה ולחשוב שהכישורים שלהם גבוהים מכפי שהם באמת. אבל לצד זה, הם גם לא מצליחים להבין או לתפוש עד כמה הם לא מוכשרים (גם אם תגידו להם, זה לא יעבור, בגלל הדיסוננס הקוגניטיבי, אז אל תטרחו בכלל), והם לא ידעו לזהות כישרון אמיתי אצל אחרים ולהבדיל אותו משלהם. גם השחקנים הבאמת מצטיינים בזירה ייראו להם "באותה הליגה", אפילו שהם רחוקים מהם מרחק רב.

ורוצים לשמוע קטע משעשע? ככל שהאנשים טיפשים יותר, כך הם בטוחים שהם מוצלחים יותר. ככל שהם בינוניים יותר, כך הם עיוורים לחוסר היכולת שלהם. רק לכתוב את זה כאן עכשיו מביא לי את הסעיף.

האפקט ההפוך: כשאנשי מקצוע מצטיינים בטוחים שהם כישלון

אם חשבתם שאפקט דאנינג-קרוגר יקרה רק לאנשים בינוניים, אתם לגמרי טועים. זוכרים את הדוקטורנטים לפיזיקה, שנתנו לעצמם ציון 5 מתוך 10? זה הצד השני של האפקט, והוא בעיניי החמור מבין השניים. זה שהאנשים הבינוניים (מינוס) לא יודעים ולא מבינים שהם כאלו, אולי זה לטובתם. אני בטוח שהחיים הרבה יותר נעימים, עם שכבת ההגנה הזו מפני ההבנה כמה אתה בינוני. חוסר מודעות הוא לעתים bliss.

הבעיה היא כאשר המצטיינים, המבריקים, החזקים, המוצלחים והמוכשרים - מדרגים את עצמם נמוך מאוד, ונכנסים לספירלה של ספקות עצמיים, חוסר ביטחון וחברתנו משכבר הימים, תסמונת המתחזה. הביקורת העצמית מקבלת כאן חיזוק נוסף, ואנשים שיש להם נטייה לביקורת עצמית רבה, צפויים לסבול משני הדפוסים האלו בו זמנית.

למעשה, ככל שאנחנו מתמקצעים יותר, כך סביר שניפול למלכודת של האפקט, ונמצא את עצמנו בתהום הייאוש ותחושת ה"אני לא יודע/ת כלום" פינת "אני גרוע/ה בזה ממש". ככל שנרחיב את הידע שלנו, נלמד ונשכיל ונצבור ניסיון, כך נבין שהידע שיש לנו כרגע הוא זניח ביחס לידע שעדיין לא רכשנו. בתגובה מיידית, ההערכה העצמית שלנו תתערער ותתעוות והביקורת העצמית שלנו תגבר. מבלבל קצת, הא?

בואו נעשה את זה יותר פשוט, ונשתמש בגרפים שיסבירו על מה אני מדבר. הגרף הראשון הוא איך שהיינו מצפים שהביטחון העצמי ותחושת המסוגלות של בני האדם יתנהג:

זהו גרף ליניארי פשוט שבו ככל שאנחנו צוברים יותר ניסיון מעשי בעבודה בשטח, ויותר ידע מקצועי ותיאורטי (הכשרות, הסמכות, תארים, קורסים) - כך הביטחון העצמי שלנו גובר.

אבל מה לעשות, החיים מתנהגים לגמרי אחרת, ובמקום קו ישר ופשוט, אנחנו מקבלים את המגלשה הכייפית הזו:

כאן אנחנו רואים את הנתונים בשטח, מניסויים ומחקרים רבים ומגוונים שבוצעו בעיקר בארה"ב ומדינות אירופה המערבית. אנשי מקצוע שנמצאים ברמת מתחילים, עם ידע בסיסי מאוד ואקראי שליקטו להם מתוך התנסויות (לא ידע מסודר ומאורגן) מפגינים הערכה עצמית מופרזת ביחס לכישורים הירודים שלהם. הם מאמינים, באמת ובתמים, שהם מצויינים ומקצועיים. יש הרבה אנשים שנתקעים בשלב הזה, וזו אחת הבעיות של אנשי מקצוע שלא נמצאים כל הזמן בתהליכי הכשרה, למידה, התנסות וחשיפה בשדה המקצועי שלהם.

אם אתם מאלו שכן ממשיכים להעמיק את הידע, לצבור עוד הכשרות, תארים וניסיון מעשי, סביר להניח שאת מכירים את הנפילה הגדולה, העמק המדכא (אולי אתם אפילו נמצאים בו כעת?) שבו אתם מרגישים תמיד, או כמעט תמיד, שאתם לא יודעים שום דבר ומרגישים תחושה של "מי אני שאקרא לעצמי X". בשלב הזה, אנחנו מבינים ויודעים כמה למדנו מאז יצאנו לדרך, אבל רואים כבר את האופק - את המומחים והמצטיינים בתחומם - וזה גורם לידע שכבר יש לנו בארסנל, ולניסיון הפרטי שלנו, להיראות ממש קטן ואפילו מביך.

בשלב הזה העצה הכי טובה שלי אליכם תהיה פשוט להמשיך לעבוד, להתנסות, לצבור ניסיון מעשי, ובמקביל ללמוד, ללמוד וללמוד. ככל שתבינו כמה התחום שלכם רחב ומגוון, תכירו יותר שיטות וגישות, יותר כלים וטכניקות, כך תשתפרו. הביטחון שלכם ייבנה בהדרגה - אל תאמינו לי, זה המחקרים אומרים, והניסויים מראים, פעם אחר פעם.

ההתייצבות בביטחון העצמי ובהערכה העצמאית והמקצועית מגיעים בשלבים מתקדמים מאוד של הקריירה העסקית שלנו. מרגישים את הרגע הזה, אחרי שעלינו אל פסגת הטמטום וממנה נפלנו אל תהום ה"אין לי מושג מה אני עושה כאן למען השם", וטיפסנו לאט לאט במעלה הגבעה אל עבר המומחיות - ואז מגלים שהביטחון שלנו הוא אולי לא 10/10, אבל הוא מסתובב סביב ה-9, ובניגוד למתחילים ולחסרי המודעות העצמית - לנו יש גיבוי לביטחון הזה, רקורד מוכח, תוצאות בשטח וניסיון מעשי של שנים. בקיצור, אל דאגה - התמידו, עבדו, למדו - וזה יגיע.

אפקט דאנינג-קרוגר נפוץ מאוד בעסקים רבים, והוא נותן לנו פתח אל העולם המופלא של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, תחום שתכופות מפעפע אל תוך הפעילות העסקית והשיווקית שלנו, משום שהוא מציע תיאוריות וכלים להתבוננות על ההתנהגות האנושית. נסו למקם את עצמכם על גרף ההתנהגות (II) והבינו באיזה שלב של ההתפתחות שלכם אתם נמצאים, והאם הביטחון העצמי שלכם ותחושת המסוגלות אכן הולמים את המציאות והיכולות שלכם בפועל. בדיקה כנה ואמיתית של מצבכם יכולה להיות נקודת מפנה משמעותית בצמיחה העסקית, המקצועית ואולי גם האישית שלכם.

ללמידה נוספת:

על אפקט דאנינג קרוגר ועל תופעות רגשיות תוכלו ללמוד לעומק בהרצאה שלי: "אסטרטגיה רגשית בניהול - מחשבות ומחקרים על עצמאיים ורגשות". ההרצאה כוללת סקירה מקיפה על רגשות בעסקים, ומציעה מבט מחקרי - כמו גם כלים ושיטות שיעזרו לכם להתמודד עם הקשיים הרגשיים בניהול ושיווק.

 

לקריאה נוספת:

Dunning, David. "The Dunning–Kruger effect: On being ignorant of one's own ignorance." Advances in experimental social psychology. Vol. 44. Academic Press, 2011. 247-296.

Mahmood, Khalid. "Do people overestimate their information literacy skills? A systematic review of empirical evidence on the Dunning-Kruger effect." Communications in Information Literacy 10.2 (2016): 3.

Pennycook, Gordon, et al. "Dunning–Kruger effects in reasoning: Theoretical implications of the failure to recognize incompetence." Psychonomic bulletin & review 24.6 (2017): 1774-1784.

הרשמו לעדכונים על מאמרים חדשים:
חובה להזין כתובת אימייל
הכתובת שהוזנה אינה חוקית