עבודה מהבית: אתגרים, בעיות וקשיים – ואיך כדאי להתמודד איתם

עבודה מהבית מציעה יתרונות רבים, כשלצידם יש גם כמה חסרונות ובעיות נפוצות שכדאי לטפל בהן מוקדם ככל האפשר. מהצבת גבולות דרך יחסים מורכבים עם המקרר, מהקושי בבדידות דרך אנשים שלא מכבדים אתכם ואת העבודה שלכם, ואפילו כמה מילים על זוגיות ויחסים – הנה כמה מנקודות התורפה של עבודה מהבית ואיך לטפל בהן

הרבה אנשים חולמים על עבודה מהבית, ולדעתי בצדק: היכולת לנהל את עצמך בסביבה נעימה ומייטבית מאפשרת למקסם את הפוטנציאל האישי, להישאר קרוב לדברים הבאמת חשובים בחיים, וליצור מרחב מזמין ונוח. לצד זה, יש כמה בעיות נפוצות ואתגרים שיכולים להקשות על אנשים שעובדים מהבית, ולמרבה המזל, אחרי שנים רבות של עבודה מהבית בעצמי (ועוד בזוג!) וליווי של עצמאיים שבחלקם הגדול עובדים בבית – יש לי כמה פתרונות ורעיונות שיעזרו לכם להתמודד עם האתגרים והקשיים.

לפני הכל, הנה כמה מאמרים בנושא עבודה מהבית שכדאי לכם לקרוא:

איפה הבית מתחיל והעבודה נגמרת (ולהיפך).

אחת הבעיות המרכזיות של עבודה מהבית היא הקושי ליצור הפרדה ברורה וחד-משמעית בין עבודה לבין החיים הפרטיים. בהתחלה זה מאוד נחמד: אפשר לענות למיילים מהמיטה, לאכול ארוחת בוקר עם הניירת, לצאת לסידורים בזמן שכולם תקועים במשרד ולעבוד בשעות שאנשים 'רגילים' מבלים בפקקים בדרך הבית אחרי יום עבודה מפרך. אפשר להתחיל את היום בשעות שנוחות לכם (ולערוך היכרות מחודשת עם היקיצה הטבעית), לקחת יום חופש באמצע השבוע על חשבון הסופ"ש, ולעשות את כל זה בפיג'מה.

אבל מה שעשוי להיראות כמו גן עדן של ממש, יכול להפוך במהירות לאתגר. זה עשוי לקרות בהדרגה או במהירות, תלוי בסוג העסק שלכם ובאופי שלכם. שעות העבודה עלולות להתארך ולגלוש אל תוך הזמן החופשי שלכם. הערבים הופכים פתאום לזמן עבודה, וכך גם סופי השבוע והחגים. בלי לשים לב, אנחנו עלולים למצוא עצמנו שקועים בעבודה במשך רוב שעות היום. זה שוחק, זה מותח, וזה יוצר מורכבויות אישיות עם בני המשפחה והחברים שלנו.

ויש גם את הצד השני של המשוואה, המצב שבו הבית דורש מאיתנו יותר מדי תשומת לב. משימות כמו תחזוקת הבית, הכביסה, הקניות, הילדים, כל אלו עלולים לגלוש לזמן העבודה שלנו, להיכנס באמצע הפגישות ולקטוע את רצף המחשבה והריכוז שלנו במהלך היום. זה מחמיר בעיקר אם אין לנו מקום מסודר ומאורגן שבו אנו עובדים – ורצוי שזה יהיה חדר עם דלת שאפשר לסגור מאחורינו, כדי לאותת לכולם (ובעיקר לעצמנו) שעכשיו אנחנו עובדים ושאסור להפריע.

הפתרון יהיה להכניס ארגון וסדר בשעות העבודה שלנו, ולחלק את הימים כך שיהיו לנו רצפים של שעות עבודה ללא הפרעה. אפשר לבנות את חיי הבית והמשפחה סביב העבודה, או להיפך, לבנות את שעות העבודה סביב הלו"ז המשפחתי או האישי. זה עניין של תכנון הלו"ז והזמן, ובעיקר, משמעת עצמית שלומדים לפתח עם הזמן.

המפגשים עם המקרר.

נקודה כואבת שגורמת לי לקנא בכל אותם אנשים שלא חווים אותה – היחסים עם המקרר או המזווה. כשעובדים מהבית, בפנטזיה, אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו לארוחות מסודרות, לבשל לעצמנו ולמשפחה אוכל בריא וטוב, ולארגן את התזונה שלנו היטב בלי לאכול בחוץ ובלי לנשנש חטיפים במטבחון המשרדי. במציאות, לא מעט עצמאיים שעובדים מהבית מדווחים על חוויה הפוכה: הם מזניחים את הארוחות שלהם, מתקשים למצוא זמן, חשק, אנרגיות או מוטיבציה לבשל לעצמם, ובשעות השעמום והבדידות (ראו את הסעיף הבא) מוצאים את עצמם מפתחים יחסים הדוקים עם המקרר וארון הממתקים.

זה לא בריא, זה לא נעים, וזה אומר דברים מאוד לא נחמדים על היחסים שלכם עם עצמכם. לקח לי לא מעט זמן להתחיל לדאוג לעצמי – לאכול ארוחת בוקר מסודרת, לבשל כל יום (כן!) ארוחת צהריים, ולא להכניס הביתה אוייבים (ממתקים, חטיפים ופיתויים). כל הפיצויים עתירי הסוכר והפחמימות המנחמות (והמרפדות) לא מספקים את מה שאני באמת צריך, ומעידים על כך שאני לא קשוב מספיק לעצמי ומחפש פתרונות מהירים, ארוחות חטופות מול המחשב ונשנושי נפילת-סוכר זריזים ולא בריאים בעליל. אל תעשו זאת לעצמכם.

ציוד לא מתאים.

זו בעיה טכנית אבל מאוד נפוצה. במקום העבודה, אם המחשב מתקלקל – אנחנו קוראים לאיש ה-IT ומבקשים ממנו לתקן. בבית, זו בעיה אישית (ומקצועית) שלנו. כנ"ל לגבי שולחן העבודה: כדי לחסוך כסף, אנחנו עשויים לוותר על שולחן נוח ותקני, שמתאים לעבודה מאומצת. לשבת על כיסא פינת האוכל, ולא לרכוש כיסא משרדי איכותי ובריאותי ששומר על הגב שלנו. להישאר עם מחשב מקרטע ולהוציא את העיניים מול מסך מרצד.

צריך לעשות סוויץ' ולהבין שאנחנו עסק ולכן צריכים לדאוג לציוד סביבנו. עליו להיות תקין, תקני, ותומך בעבודה (וכמובן שגם בבריאות) שלנו. הגופנית (במקרה של כיסא למשל, שיחסוך לנו כאבי גב) או נפשית (במקרה של מחשב שמורט לנו את העצבים באיטיות מקרטעת). בעיניי זה אבסורד שבמשרד דואגים לעובדים שלהם יותר מאשר אנחנו דואגים לעצמנו, אבל זו המציאות. בבקשה, בבקשה, אל תעשו זאת לעצמכם, וקנו ציוד טוב שמתאים לסוג העבודה שאתם מבצעים. זו השקעה נכונה וחשובה, ואפילו כלכלית מאוד, שתתמוך בעסק שלכם ובכם.

קראו גם –

הבדידות.

יש אמנם הבדל בין להיות לבד לבין להיות בודד, אבל עצמאיים רבים מרגישים לא פעם בדידות שנגזרת, נובעת, צומחת ומועצמת מהעובדה הטכנית הפשוטה שהם לבד שעות ארוכות של היום. לא פשוט להיות בקו האש התמידי הזה, מול המשימות, הלקוחות, הבעיות, וגם רגעי השמחה והאושר שרק אנשים מאוד מעטים סביבנו יכולים באמת להבין ולהרגיש, כמונו. אפילו הקרובים לנו ביותר, שמאמינים בנו ותומכים בנו, לא תמיד יכולים לרדת לעומק החוויה הזו. אנחנו משווקים ואנחנו עובדים ואנחנו מנהלים את ספרי החשבונות ואת ההכנסות וההוצאות, וזה שם אותנו בחזית, ולמרות שזו חוויה מעצימה, משחררת, עצמאית מאוד – היא גם בודדה ולא פעם גם כואבת. ובבית, כשאין סביבנו אנשים או הסחות דעת חברתיות, זה יכול להיות כואב כפליים.

הפתרון הוא לצאת מהבית, לעשות סיבוב (עם עצמנו), ולחתור דווקא לבלות לבד, עם הרגשות. לטוב ולרע, הם חלק מהחוויה שלנו, וצריך לתת להם מקום ולהרגיש אותם. כדאי לדבר עם חבר טוב, עם בן הזוג, עם קרוב משפחה אהוב ותומך, עם אנשים שאנחנו מעריכים ומכבדים את דעתם, עם יועץ/ת או אפילו פסיכולוג/ית, כאשר מדובר בדפוסי עומק שמאפיינים עוד חלקים בחיינו. זו יכולה להיות נקודת תורפה וכאב, או, במקביל, נקודת צמיחה ושינוי. הכל תלוי איך תתייחסו אליה וכיצד תתמודדו איתה: בצלילה עמוקה אל תוך נימי הרגש הפנימיים, או בהתעלמות והדחקה. אני ממליץ על האפשרות הראשונה.

האנשים שלא מבינים שאתם אמנם בבית, אבל עובדים (ולא זמינים לשעשע או לשרת אותם).

בשנים הראשונות לעבודתי מהבית, ובעיקר כשגרנו בקיבוץ (בעיה בפני עצמה), הגבולות היו מאוד מטושטשים. אנשים שלקחו יום חופש קפצו לביקור באמצע היום, כי חשבו, האמינו, קיוו, ווטאבר, שאני פנוי וזמין לכל הקפצה מראש. אנשים שאני מייעץ להם מספרים לי על מקרים חמורים יותר מאשר ביקורי פתע לא רצויים וקוטעי-מחשבה – הורים של ילדים בגן שמבקשים שיאספו את הילד וישמרו עליו ("כי אתם במילא בבית ומה זה כבר מפריע"), בני משפחה שמפעילים אותם עם משימות ומטלות שונות ("אתה יכול לקפוץ למכולת לקנות לי כמה דברים?", "אם את בבית, קחי את האוטו לשטיפה מחר בבוקר ותביאי לי את הדואר"), שכנים טורדניים ודורשי תשומת לב ועוד ועוד. שלא לדבר על הביקורת כמו "אז מה אתה עושה בבית כל היום?!" ו"בבית זה לא באמת עבודה" שלקוחה אחת שמעה, דווקא מאחותה הלכאורה-תומכת. מבאס וכואב וגם מעצבן.

השינוי מתחיל, כדברי שרי אריסון, בתוכנו. אם אנחנו מקיימים את הדיאלוגים האלו בעצמנו, אנחנו נפגוש אותם בעולם החיצוני ונתקשה להדוף אותם באלגנטיות. אבל אם נפנים ונבין (אבל באמת) שאנחנו עובדים מהבית, וזה בסדר, בלי טיפת רגשות אשם או התנצלויות (ולא תאמינו, אבל זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע) –  נוכל לתקשר את המסר הזה הלאה בצורה ברורה.

עוד כדאי ללמוד להציב גבולות ולשרטט אותם בצורה ברורה וחד-משמעית. לא באים בלי להתקשר קודם ובלי לבקש אישור. לא שולחים את הילדים בלי לוודא שזה בסדר. אפשר להתקשר ולדבר איתנו (זה גם נחמד) אבל בואו נסיים את השיחה כשהיא כבר לא מעניינת וכשהיא יותר מדי ארוכה. לא עושים פרצופים ולא שולחים אותנו לשליחויות. אנחנו בבית, אבל אנחנו עובדים, ובבקשה לכבד את זה. חשוב לתרגל את השריר הזה ולעבוד עליו כמה שיותר מוקדם, כדי להוציא את הדיאלוג המעפן הזה מהסיסטם.

קשיים זוגיים.

אני שומע על עוד תופעה די נפוצה, שמאפיינת דפוסים מגדריים: כאשר האשה עובדת מהבית, מצפים ממנה להיות עוד יותר וואנדר-וומן מאשר המצב הרגיל (שכשלעצמו לא כזה להיט, גם כשהיא עובדת במשרד). כבר היו לי לקוחות – ספורות, אבל כאלו שלא אשכח – שהבעל התאכזב, כעס, התרגז והתלונן, כשהן היו עסוקות מכדי לנקות את הבית, התעכבו עם משימות הבישול והסידורים, או פשוט היו עמוסות (טכנית או רגשית, זה לא כ"כ משנה) מכדי למלא את תפקידן כעקרת בית, לראייתו.

אני אישית לא מבין באיזה סרט הם חיים ואיך תפיסת שנות החמישים הזו עדיין קיימת אצל גברים צעירים, אבל זו תופעה שצריך לשים עליה דגש, לעבוד עליה בעדינות עם בן/בת הזוג, ולמנוע מצבים של אגרסיה מצטברת, תסכולים נבנים ושתיקות מוחנקות שהופכות להתנגשויות ומריבות מיותרות. תקשורת זוגית חשובה מאוד כשצד אחד עובד מהבית והצד השני יוצא למשרד, והיא חשובה כפליים כאשר שני הצדדים עובדים מהבית. בקיצור: זוגיות כמו זוגיות היא עניין של דיאלוג ושל עבודה. אל תזניחו אותה, בעיקר אם אתם עצמאיים, ובפרט אם אתם עובדים מהבית.

שחיקה מוגברת.

לקוחה אמרה לי פעם ש"בפיג'מה השחיקה גדולה יותר כי היא רכה ונעימה וקשה להבחין בה". זה משפט מכונן מבחינתי שאומר הכל. כשאנחנו עובדים בסביבה נעימה, יותר קשה לנו לפתח תסכולים שבמקום עבודה 'רגיל' היו יכולים להציל אותנו מסיטואציות קשות וטעונות שלא טובות לנו.

הפתרון הוא להיות קשובים לעצמנו (זה משהו שחוזר כאן ברוב העצות, כפי שבטח שמתם לב) ולחפש את הנקודות שלא עובדות לנו מספיק טוב, לעבוד עליהן ולשפר אותן. שמרו על שעות השינה שלכם, הקפידו על מה שאתם מכניסים למערכת – אנשים, לקוחות, אוכל ושתיה – וצרו סביבה נעימה ונוחה שמפרידה בבירור בין "חיים" ל"עבודה", כדי להימנע משחיקה ופגיעה עצמית מצטברת.

לסיכום, עבודה מהבית היא עניין נהדר וטוב, שמאפשר לנו למקסם את היכולות שלנו וליצור סביבת עבודה בתוך עולם שרובו ככולו מוכוון משרדים המוניים, חללי עבודה אנונימיים וחסרי אופי, וסיטואציות לא בריאות. יש לה את הצדדים הבעייתיים שלה, אבל אם מצטיידים בעזרה הנכונה ונשארים נאמנים למה שאנחנו חויים ומרגישים, אפשר להיות נאמנים למשפט הכה חשוב – "כאן עובדים בכיף". זה הסלוגן שלי ואני משתדל מאוד שהוא יהיה נכון, רוב הזמן, ברוב המצבים. ממליץ לכם לעשות את אותו הדבר בדיוק.

הרשמו לעדכונים על מאמרים חדשים: