עבודה מהבית: לא מה שחשבתם

לכולנו יש איזשהו קונספט בנוגע למושג "עבודה מהבית", אבל בתכלס, עד שלא התנסינו בחוויה הזו – ברמה כזו או אחרת – די קשה להבין באמת במה מדובר. לכאורה, עבודה מהבית כשמה כן היא, ומצד שני, אני תמיד מרגיש שיש משהו סותר בשילוב הזה. עבודה + בית? לא יודע, זה לא כל כך מסתדר. התרגלנו לחשוב שעבודה = משרד, קפה זול בכוסות קרטון, בוסים, לקוחות, פקקים, משכורת קבועה, פנסיה. עבור 90% מהאנשים, זו נוסחה מצוינת ונהדרת. השאלה היא, מה קורה כשאתה שייך דווקא ל-10% האחרים. אלו שחוטפים אולקוס מהבוסית הטיפשה, ההן שמבלות שעות בשעמום מול המסך רק כי צריך לעבוד X שעות ביום/בשבוע/בחודש, וכל אלו שמרגישים, אולי אפילו יודעים, שהעבודה שהם עושים שווה הרבה יותר ממה שהם מקבלים תמורתה – ושהכסף הוא רק חלק מהתגמול שמגיע להם.

1. "זה לא יציב כלכלית"

טיעון הטיעונים, הנימוק הכי מבוסס והגיוני, לכאורה, של כל מי שרק מעז לחשוב על עבודה מהבית. האמת היא שאי אפשר להאשים את מי שמאמין בכך – רובנו חיים בשכבה שנחשפת להון, אבל מחזיקה רק בחלק קטן מאוד ממנו. החיים שאנו מכירים הם החיים שבהם קמים בבוקר לעבודה, עובדים עובדים עובדים, וחוזרים הביתה לתפוס תנומה לפני העבודה של מחר. למדנו, ולימדנו את עצמנו, שהעבודה היא יציבות עתידית, סוג של בנייה עתידית. וזה נכון, חלק מהזמן, עבור חלק מהאנשים. אבל מתישהו מרוב מחשבה על אותו עתיד אמורפי, אנחנו שוכחים לגמרי מהווה, וזה גבירותיי ורבותיי, מתכון בטוח לעתיד קודר.

ולטיעון עצמו: יציבות כלכלית היא מושג קלוש במציאות הנוכחית, עד כדי כך שכשאומרים לך "קיצוץ", אתה מיד חושב על מקום העבודה שלך – ולא על סלט ירוק, נניח. כולנו מכירים, או חווינו בעצמנו, חוויות של פיטורים ואובדן הכנסה. וכולנו למדנו שאיכשהו, רוב האנשים נופלים בחזרה על התחת וחוזרים למשרד אחר, שהוא בעצם בדיוק אותו הדבר. מעטים עושים את המסלול החוצה, ומוצאים את עצמם בקריסה טוטאלית (ואז חוזרים למשרד…), או פשוט מצליחים. היציבות, כשלעצמה, מגיעה כשאתה עושה את מה שאתה אוהב: פתאום פחות חשוב לך לקנות בגדים חדשים (כי אין את מי להרשים במשר במילא), ואת השעות שהפסדת בפקקים – ריבים – ישיבות מיותרות – הפסקות קפה ותסכול – וכו' – אתה מוציא על עבודה פרודוקטיבית. לא יודע אם הבנתם את הרמז, אז אומר בקול צלול וברור: עבודה מהבית יכולה להכניס לכם לא פחות כסף מהמשכורת החודשית שלכם.

2. "מה עושים בחודשים שאין הכנסה?"

אחיו התאום של "זה לא יציב". אכן, יש חודשים שבהם יש הכנסה מועטה, ואפילו (אללי!) אפס הכנסות. אבל יש חודשים שבהם ההכנסות שלכם יגיעו ל-200% ו-300% מההכנסות החודשיות, ובחודשי "מזל" כאלו, שימו כמה עשיריות בצד ליום סגריר. אם תעבדו נכון, תוכלו לייצר מנגנון אוטומטי להכנסת כספים – ממפעלים ומיזמים שכמעט ולא יצריכו את התערבותכם. כשקראתי על זה, חשבתי שזה בולשיט. היום, כשאני חי כך, אני חושב לגמרי אחרת. בדבר אחד אתם יכולים להיות בטוחים: גם החודש הצחיח ביותר מבחינה כלכלית, לא יאיים עליכם אם הרזרבות שלכם מספיקות.

3. "אין לך פנסיה"

פחחח. זה נכון, אולי, לשנות ה-70, אז כולם עבדו (קונספטואלית) בתעשייה האווירית. יש כל כך הרבה דרכים לאבד את הפנסיה שלך לפני שתזכה לראות אותה – לי אישית זה קרה פעמיים כשכיר – ויש כל כך הרבה דרכים להידפק ממנה, שכולם מעדיפים לשנן את המנטרה הזו ולשכנע אותם שבגיל שישים ומשהו יהיה בסדר. החדשות הטובות הן שיש להם מספיק שנים לנוח, הם עדיין צעירים. החדשות הרעות הן שהאילוּז' הפנסיוני הוא לא תמיד מציאותי כל כך.

דוגמאות שאני מכיר מהחיים: אדם שפוטר מעבודתו ומשך את כל קרנות הפנסיה האפשריות שלו (בעיקר ביטוחי מנהלים), כדי לכסות חובות שלקח על בסיס המחשבה שתהיה לו הכנסה (קבועה ויציבה, זוכרים?). אחד אחר, שגילה בגיל 32 שהמעביד שלו מפריש רק אחוז זעום מהשכר שלו, היורד אך ורק מהחלק הקטנטן והפתאטי שנקרא "שכר יסוד" או "שכר בסיס". ואחרון ולא חביב אני, שהגעתי לדרגת שכר של כ-15 א"ש כשכיר, וגיליתי יום אחד שבהגיעי לזיקנה אקבל סכום חודשי קטן ומביך, שבקושי יספיק לי לקנות זיתים ולחם בסופר.

כעובדים מהבית יש לכם שליטה רבה יותר גם על העתיד הכלכלי שלכם: חסכונות והשקעות זה א'. קרנות מנהלים והשתלמות זה ב'. ביטוחי מנהלים ופנסיה אתם יכולים לקבל היום בתנאים נפלאים, ויש אפילו חבילות מעולות לביטוח רפואי ואובדן כושר עבודה. כן, יש דבר כזה. גם כשאתם עובדים מהבית.

4. "אין חופשות / ימי מחלה"

ברוכים הבאים למציאות: כעובדים מהבית, אתם זכאים לכל מה שאתם מקבלים מהמעסיק הלא נדיב שלכם. זה כולל ימי חופשה ומחלה, שבהם אתם יכולים למשוך כסף גם מבלי לעבוד. נפלא לאלו שרושמים לעצמם משכורת חודשית קבועה, כדי להרגיש סוג של יציבות, ונהדר גם למי שלא. ועוד עניין – כשאתה עובד מהבית, החשק שלך לחופשת "מחלה" יורד פלאים, והכושר החיסוני שלך עולה בהתאמה. במילים אחרות, אתה "חולה" הרבה פחות, וצריך הרבה פחות חופש.

5. "צריך להיות גאון פיננסי" פינת "זה נורא מסובך"

לא ולא. אני למשל לא יודע כמעט שום דבר על טפסים או ביורוקרטיה, בזכות האנשים המופלאים שמקיפים אותי. רו"ח הנהדרת שלי מטפלת בכל ענייני הכספים ומורשה בשמי בפעולות – היא רק מעדכנת אותי בסוף החודש מה יצא, ודואגת לצעוק על מי שצריך כדי שהכל יהיה חלק ובסדר. אל תשאלו אותי איך היא עושה את זה, בעיניי זה פלא.

בשורה התחתונה: עם העזרה הנכונה, ובמקרה ה"גרוע" עם היועצים המקצועיים שיקחו מכם כמה גרושים כדי לעשות את החיים שלכם נפלאים, הכל נורא נורא פשוט פתאום.

6. "זה עולה הרבה כסף"

עוד הנחה שלא ברור לי כל כך מאיפה היא באה, ובכל זאת אני שומע אותה מכל כך הרבה אנשים. אז נכון, אני נמצא בבית וכפועל יוצא מכך מוציא קצת יותר על חשמל, טלפון, אולי אפילו מים. אבל גם אם תתקטננו איתי על העליה החדה בהוצאות על נייר טואלט לדוגמה, אזכיר שהעבודה מהבית חוסכת סט עצום של הוצאות שפשוט נמחקות כלא היו, או מתכווצות פלאים. הוצאות הרכב שהצטצמו ולאחרונה נעלמו לגמרי, ואפילו הוצאות על ארוחות בחוץ, חטיפים, חופשות (חייבים אוויר אחרי הבעסה במשרד) וכו'.מה גם שחלק מההוצאות מוכרות לכם, לצורך החזרי מס – אז נייר הטואלט המעמיס והכיבוד שאתם קונים ללא הרף, יכולים להיחשב בדרך כלל כהוצאות אמיתיות הדרושות לכם לעבודתכם.

חלק מהעסקים הביתיים דורשים ציוד מקצועי, מוצרים וכו'. כדאי לחשוב על מנגנון ייצור/הפצה שבו הרכישה שלהם תלויה לגמרי ביכולת ההכנסה שלכם. במילים אחרות – אתם קונים אותם אך ורק כשיש הצדקה לכך. למשל: אני נוטה לרכוש תוכנות מסוימות להן אני זקוק, בעבודה הראשונה שאני מקבל ומצריכה אותן. בהכנסה הבאה כבר לא אקח את ההוצאה על התוכנה בחשבון, והרווח הנקי – גם תחושתית – יעלה משמעותית. אה, וגם תהיה לכם תוכנה חדשה ומוצלחת (?).

מעבר לכך, בעיקר בשלב ההקמה, רוב העסקים הביתיים לא דורשים הרבה יותר ממה שכבר יש לכם בבית, אולי כמה מאות שקלים עבור פתיחת תיק במע"מ/עוסק מורשה וכו' ועבור ייעוץ חשבונאי. בקטנה.

דבר אחד חשוב לזכור: אתם עובדים מהבית, אבל לא צריכים להסתפק בפיג'מה ובקפה סוג ז'. פנקו את עצמכם עם הדברים שעושים לכם טוב, ודאגו לסביבת עבודה כייפית ונעימה בדיוק כמו שאתם אוהבים וצריכים. אני הקפתי את עצמי בספרים, גאדג'טים, קורסים והכשרות מקצועיות, תארים, והמון צמחים. מה הקטע שלכם?

7. "אבל אני לא איש/אשת מכירות"

גם אני שונא להתעסק במכירות, עד כדי כך שבשנה האחרונה לא עשיתי שום צעד ממשי כדי להשיג לקוחות. ולא תאמינו מה קרה: המשכתי להרוויח. זה לא קסם – לעבודות שעשיתם בעבר יש נטייה להדהד (בעיקר אם אתם טובים). לקוח טוב אחד יניב לכם 2-3 לקוחות טובים אחרים, במרוצת הזמן, אם תיתנו לו 200% מהשירות והמוצר שהוא מבקש. לי יש שיטה קלה להוציא את הלקוחות שלי מרוצים, ולכן אני יכול להרשות לעצמי לקחת מעט לקוחות ולא לפרסם בכלל: אני יודע שהם יחזרו, ויביאו איתם את החבר'ה שלהם, כדי לקבל עוד.

לא תאמינו כמה עבודות יגיעו אליכם בעצמן, גם דרך הרשתות החברתיות. את אחד הלקוחות היותר גדולים שלי "גייסתי" (או יותר נכון, הוא גייס אותי) דרך לינקדאין. מעולם לא פגשתי אותו, אבל אני יודע שהוא מגיע מבית טוב ויש לו ים כסף לבזבז אצלי. וכצ'ופר, הצעתי לו מחיר מיוחד לכל חבר (=חברה או תאגיד, כמובן) שיביא אלי. הוא רץ לספר לחבר'ה, ועכשיו לא נותר לי אלא לחכות.

אם אתם פחות עצלנים ממני, אתם יכולים להקים לעצמכם מסעי פרסום זולים באתרים שונים, ולשלם על פי קליק. יש מומחים גדולים ממני לנושא, ובקרוב אפרסם רשימה מעודכנת ויעילה של כמה כלים כאלו לשיווק עצמי. עד אז, תחקרו קצת את הרשת וגלו עד מהרה שיש המון כלים לפרסום, שיווק וקידום עצמי – והם עולים פחות מארוחת הצהריים הדוחה שאתם מזמינים כל יום במשרד.

8. "צריך המון כוח רצון"

נכון, כי ממש קשה לעבוד שעתיים ביום תמורת סכום שמשלם את שכר הדירה, המשכנתא, האוטו, הבזבוזים ,או כל מה שאתם מוציאים עליו כסף.

האמינו לי, צריך הרבה יותר כוח רצון כדי לקום למשרד בכל יום, מאשר לעבוד מהבית. הכל מתחיל ונגמר בראש שלכם.

9. "זה פוגע ביחסים"

המשפט הזה נכון אם בילויים משותפים יחד, שעות פנויות וימי כיף מאולתרים גורמים לכם נזק. יש אנשים שעבורם בילוי עם בן/בת הזוג הוא סיוט מתמשך. אני מסכים שכששני בני הזוג עובדים מהבית זה עשוי להיות קצת יותר מורכב (אבל עדיין אפשרי, כפי שהניסיון מראה), אבל כל עוד זה רק אחד מכם – חשבו על היתרונות שהשני יהנה מהם, כשתהיו שם בשבילו כשהוא חוזר הביתה עייף מהמשרד (זוכרים כמה זה רע??)

כמו כל שאר הדברים בזוגיות, גם כאן הכל מתחיל ונגמר בתקשורת בין השניים/שתיים – הכל בסדר אם מגדירים נכון את המשמעויות של הדברים, ומוודאים שהצד השני מבין את החשיבות של הדברים שאתם עושים ולא יוצא בהכרזות שאתם "סתם מבזבזים ת'זמן בבית, אז מעכשיו אתם עושים קניות".

10. "זה פחות זוהר / קרייריסטי / מרשים"

אני לא חושב שאנשים מעריכים יותר אנשים שיושבים במשרד שלהם מ-9:00 עד 17:00, אפילו כשהטייטל על כרטיס הביקור שלהם מפוצץ. הם יקנאו בדברים שתקנו, בסיפורי הגבורה שלכם, אבל כל עוד לא יכירו את הצדדים האפלים של הג'וב שלכם או של המקום הספציפי בו אתם עובדים, הם לא יבינו שום דבר ממה שבאמת עובר עליכם. עבור 90% מהאנשים, הכותרת על כרטיס הביקור, או מה שאחרים חושבים עליהם, זה מה שחשוב בחיים. אני נמנה, למזלי, על ה-10% הנותרים שעבורם מה שחשוב זה רק מה שאתה חושב, מרגיש ויותר מהכל יודע על עצמך. וסליחה על עצת הוורדה, אבל אם העתם למצב שבו אתם תקועים במשרד רק בגלל "מה יגידו", כדאי שתפרגנו לעצמכם בשיחה מלב אל לב עם עצמכם. ואם זו לא סיבה אמיתית וטובה לצאת מהמשרד ולחשוב לעשות את השינוי הזה שאתם חולמים עליו כל כך הרבה שנים, אני באמת שלא יודע מה כן.