המושלם הוא האויב של הטוב (או: זהירות – פרפקציוניזם!)
אנשים רבים מחכים לרגע המושלם, או מחפשים את המוצר/שירות המושלם בעסק שלהם (וגם בחיים האישיים). לא פעם, זה גורם יותר נזק מתועלת, ומונע מהם להשיג את המטרות שלהם ולממש את הפוטנציאל הגלום בהם. מדוע לפעמים "טוב מאוד" עדיף על "מצויין" ומה ההבדל בין שלמות למצויינות?
"אעלה את האתר החדש שלי לאוויר כשהוא יהיה מושלם", אמרה לי השבוע לקוחה שהגיעה לייעוץ במעוף. "כמה זמן את עובדת עליו?", שאלתי. "לא הרבה זמן", היא ענתה, "בערך חצי שנה מאז שהמתכנת סיים להקים אותו". האמת היא שלא כל כך הופתעתי – לא נדיר למצוא אנשים שבטוחים שהמוצר שלהם צריך להיות מושלם, מלוטש, מהוקצע, לפני שיוציאו אותו לאוויר העולם. בעוד שברוב המקרים בהחלט מומלץ להגיע לרמה הגבוהה ביותר שאפשר, בעיקר אם מדובר במוצר, שירות, או במקרה של אותה לקוחה, אתר התדמית שהקימה, אבל פרפקציוניזם והחיפוש אחר שלמות גורמים יותר נזק מאשר תועלת, בעיקר כשלא יודעים לשים להם גבולות, ובפרט כאשר הם בעצם תירוץ למשהו אחר לגמרי.
כשביקשתי לראות את האתר שהקימה, ראיתי שהוא לא מושלם, אבל הוא בהחלט ראוי לעלות לאוויר. לא היו בו טעויות או שגיאות, הצילומים בו איכותיים ברובם, ואפילו היו בו כמה מאמרים איכותיים וכתובים-היטב, שהיא כתבה למטרת קידום במנועי חיפוש ושיווק ברשתות החברתיות. "את יכולה להראות לי איפה הבעיה?", ביקשתי, והיא נראתה מבולבלת, "לא יודעת, זה פשוט לא מספיק טוב. אולי אכתוב עוד עשרה מאמרים ואז נראה אם אפשר להעלות לאוויר?".
לימדו אותנו שיש הזדמנות אחת בלבד לרושם ראשוני. שכדאי להשקיע ולא לחפף. שבעידן שבו הכל מהר וקורה מהרגע להרגע, לפעמים צריך לעצור ולקחת את הזמן, לתת לדברים לשקוע, לשפר ולתקן. אבל יש אנשים מסוימים שהפכו את החיפוש אחר שלמות לשיטה שפשוט מונעת מהם להגשים את עצמם ולעשות את הצעד האמיתי. במקרה של הלקוחה הספציפית הזו, אחרי שיחה קצרה הבנו, ביחד, שזה כנראה הפחד שלה מפני חשיפה, ביקורת ומשוב שלילי מהאנשים שסביבה.
פרפקציוניזם, או החיפוש אחר המוצר/שירות המושלם, מזיק מאוד במקרה הספציפי הזה. בזמן שהיא מחכה שהאתר "יהיה מוכן", הלקוחה השאירה בצד את העבודה השיווקית, והייתה כל כך עסוקה ביצירת תוכן שיהפוך את הכל ל"מושלם", שפספסה את הסיבה שבגינה הקימה את האתר מלכתחילה: הרצון לשים את עצמה בקדמת הבמה ולהתחיל לשווק ולמכור את העסק. באיזשהו מקום נדמה היה לי שהשלמות היא רק כיסוי לחוסר ביטחון, הרצון להגיע לתוצאה המושלמת הוא פחד מפני חשיפה, ושאולי זה בעצם תירוץ למשהו עמוק יותר שמונע ממנה לעשות את הצעד (המפחיד, יש להודות) של לעלות לאוויר, לשים את עצמך בקדמת הבמה, ולומר "זה אני, קנו ממני!".
הרבה אנשים חושבים שהצד השני של פרפקציוניזם זה לחתוך פינות, לחפש קיצורי דרך, ולעשות דברים בינוניים ואפילו גרועים. זה ממש לא העניין. אפשר למצוא את דרך האמצע, שמכירה באי-השלמות (ואפילו מקבלת אותה ומוצאת בה חן מסוים), ולהבין שכמעט כל דבר אפשר לשפר, לשדרג, לדייק – אבל פעמים רבות, אין בכך שום צורך. במקום לחשוב על מונחים של "שלמות", עדיף לדבר על "מצויינות". אני לא מנסה להיות מושלם (זה חסר תועלת, כי לעולם לא אהיה) – אבל אני בהחלט חותר, משתדל ומנסה להיות מצוין בדברים החשובים לי.
בקהלת נאמר "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה", כדי לרמז על אנשים שמחמירים ברדיפת הצדק והיושר, עד כדי שההפרזה עצמה מורידה ממעלת הצדיקות. אותו עקרון פילוסופי פועל בחיפוש אחר "שביל הזהב", שהוא בעצם הדרך שמשלבת בין שני צדדים, לעתים גם שני קצוות קיצוניים.
בעסק, למשל, אפשר למצוא את נקודת האמצע ככזו שבה איכות המוצר/שירות שלנו היא גבוהה מספיק וטובה מספיק, ושכל השקעה נוספת תהיה בבחינת יותר נזק מתועלת: היא תהיה יקרה מדי, תגבה מאיתנו זמן יקר, או פשוט לא תצדיק את ההשקעה. גם כאן, כמו בתחומים רבים בחיים, חשוב ללמוד למצוא את האיזונים הנכונים ולדעת לשקלל מרכיבים שונים לצד החיפוש אחר שלמות.
עם הזמן לומדים כיצד לאזן בין הדברים ומגלים שהטוב והטוב מאוד, מתעלים לא פעם על המצויין. במקרה של הלקוחה, הסברתי לה שעדיף אתר טוב מאוד, או אפילו "רק" בסיסי וטוב, מאשר אתר מושלם שלא עולה כלל לאוויר ולא ממלא את תפקידו. טוב "טוב" אחד ביד, מ"מצויין" על העץ, אם תרצו.
