מדוע הפסקנו לעשות קניות בשופרסל וכיצד זה שינה את החיים שלנו (לטובה)

לפני כחודש החלטנו להפסיק לקנות בשופרסל. למעשה, החלטנו להחרים (לחלוטין) את שופרסל – מכל הסיבות הנכונות. באיזור בו אנחנו גרים, זו לא החלטה פשוטה ליישום, אין סופרמרקט גדול במרחק של פחות מ-45 דקות נסיעה. המשמעות הייתה ויתור על רכישות בחנות ענק, ומעבר לרכישה בחנויות קטנות, ספקים מקומיים ויצרנים איזוריים. בראיה לאחור, למרות שעבר זמן קצר יחסית, אני נדהם מגודל השינוי שההחלטה הזו עשתה בחיינו. לטובה.

לקח לנו די הרבה זמן לקבל את ההחלטה הזו, כי כמו רוב בני האדם, גם אנחנו (א) עצלנים (ב) מכורים להרגלים שלנו-עצמנו (ג) שונאים שינויים (ד) לא מאמינים שנוכל להתמיד ב"חרם" ולכן למה מלכתחילה להתחיל בכלל (ה) כל התשובות נכונות. אבל די מהר היה ברור שאי-אפשר להמשיך להתנהל כאילו כלום, ולהפקיד בידי הגוף הזה אלפי שקלים מדי חודש, ולצאת בכל פעם מחדש בתחושה שמישהו עושה עליך סיבוב. נמאס לי להתלונן על המחירים, או להרגיש שאני משלם יותר מדי כסף על פחות מדי תמורה. נמאס לי להיות מותקף מכל עבר, ממדפים זועקים שפונים בדיוק אל הפרעת הקשב שלי, שלנו, ומלהטטים במספרים, מחירים, מבצעים, ברקודים, ושאר שטויות. נמאס לי לקנות ירקות רק כדי שינפחו את נשמתם כבר באוטו, או לראות פטריות שיש עליהן פטריות, מרוב שהן ישנות ולא מאוחסנות טוב מספיק. הקש ששבר את גב הגמל, להלן אנחנו, היה פרשת מחיר התפוחים. אבל באותה מידה, זה יכול להיות כל מוצר אחר.

בדרך להחלטה, נפל לי אסימון נוסף. הבנתי שמשהו לא בסדר בשיטה, אם אני צריך לקחת ריטלין לפני שאני יוצא לקניות. כמי שסובל מהפרעת קשב, לא יכולתי ולא אוכל לעולם לסבול את החוויה של ללכת לסופרמרקט. סופסוף הבנתי שהבעיה היא ממש לא בי, אלא בהם. זה היה המסמר האחרון.

אז החלטנו שזה, מחרימים, מעכשיו. אין שופרסל יותר, גם לא "רק" בשביל חלב או עגבניות.

אחרי חודש אני שמח לבשר שלא רק שלא נפגענו מההחלטה הזו, אלא בדיוק להיפך. הכרנו מכולות קטנות ועסקים קטנים שנדרסים תחת גלגליהם הבלתי-אפשריים של תאגידי המזון. פגשנו ירקות מעולים במחירים כמותם לא ראינו מזמן. לפעמים שילמנו קצת יותר על מוצרים ספציפיים, אבל ברוב המוחלט של הדברים שילמנו פחות. וגם הקניות עצמן הפכו להיות ממוקדות יותר, נגמרו קניות "קטנות" של 180-220 שקלים. לראשונה מזה שנים, חזרנו מקניות עם עודף מ-100 שקלים. ומי שמכיר את משק הבית שלנו, יודע שבשום שלב לא היינו מקופחים, רעבים או נטולי מותרות מפנקות.

חסכנו כסף, אבל זה לא מה שחשוב. מה שבאמת חשוב הוא שעשינו משהו עם הכוח הצרכני שלנו. אז אולי השופרסל הפסידו כמה אלפי שקלים בודדים בחודש, זה כלום בשבילם. אבל בשבילנו, התחושה הזו שווה המון.

אנחנו חיים בעידן של בחירה. מכל האתגרים הגדולים, זה בעיניי הגדול ביותר. באופן פרדוקסלי, דווקא כשיש מבחר מצומצם, אתה יכול לקבל החלטה יותר נכונה. אבל כשיש לך כל כך הרבה אפשרויות מול העיניים, נורא קשה להחליט. היצרנים והמשווקים – ושופרסל היא רק אחד מני רבים שנוקטים בשיטה הזו – מציפים אותך בחלופות, שחלקן בכלל לא בנות השוואה. ובכל זאת, אתה מנסה להשוות מחירים, כמויות, כי לימדו אותך שזה מה שצרכן נבון עושה.

זו טעות. צרכן נבון לא היה נכנס, מלכתחילה, לפינה הממולכדת הזו. כל בחירה שתעשה, במקרים כאלו, תהיה שגויה. ההחלטה הנכונה היא לצאת מהחנות, ולקנות במקום אחר.

אני לא קורא לכם להחרים את שופרסל, או אף אחד אחר. אני פשוט מבקש מכם להתחיל לחשוב איפה אתם מוציאים את הכסף שלכם, ולבדוק – אולי יש חלופות אחרות, ואולי הן לא כל כך קשות או בלתי-אפשריות כמו שחשבתם. אם הם מנצלים את עידן הבחירה הזו כדי להרוויח על חשבוננו, זה רק מתבקש שאנחנו, בתורנו, ניקח את יכולת הבחירה וניתן לה לעבוד עבורנו.

קרדיט תמונות: Caden Crawford,