המפלצת ושמה "אני לא טוב/ה מספיק"

אני נתקל בה כל הזמן. היא מבקרת אצל החברים שלי. היא מסתובבת בין חדרי ביתי. מתהלכת אצל הלקוחות. לפעמים היא מדברת ללא הרף, בביקורת בלתי-פוסקת. לפעמים היא שותקת, ופשוט מתבוננת עמוק בעיניים, לא צריכה מילים כדי לומר את זה, בדממה. אתה לא טוב מספיק. את לא טובה דייך. אתה בינוני. את לא מושלמת. יש טובים ממך, ואתה, את, הרחק מאחור.

כבר בהתחלה יש להודות באמת: רובנו לא טובים מספיק, בטח שלא בהכל. יש טובים מאיתנו, בכל תחום (כמעט או בכלל). תמיד יש לאן לשאוף, תמיד יש מה לשפר, ותמיד – תמיד – יש מה ללמוד ולתקן ולשכלל ולשדרג. אם חושבים על זה, ההבנה הזו מאוד משחררת ובריאה. היא מציבה אותנו במקום כן עם עצמנו ומאפשרת למצות את היכולות שלנו בהווה, ובמקביל עוזרת לבנות את הצעדים לקראת מימוש מלא יותר וטוב יותר של הפוטנציאל שלנו, בעתיד.

הדגשתי את שתי המילים האלו, כדי לעשות הפרדה ביניהן. אני חושב שלפעמים אנחנו קצת מתבלבלים, או מתוסכלים, מהפער הגדול שבין הפוטנציאל שיש לנו לבין היכולת שיש לנו. בין מה שאנחנו מרגישים, חושבים או יודעים שאנחנו יכולים לעשות (אם רק נשקיע, נתמיד, נתאמן, נלמד וכו' וכו') – לבין מה שאנחנו יכולים, טכנית, לעשות בכאן ועכשיו. זה כמו קלישאת אסיפת-ההורים: "לילד יש פוטנציאל, אבל…" – רק בגרסה מופנמת ומדכאת מאוד. כי כשיש לנו פער כזה, ואנחנו מתקשים לגשר עליו, היצירות שלנו והתוצרים שלנו תמיד ייראו לנו רחוקים מכפי שהם צריכים להיות או יכולים להיות. בקיצור, הם לא טובים יותר, ואנחנו מסוגלים ליותר, הרבה יותר. פשוט לא עכשיו.

אם יש לכם את החיידק הזה, של "אני לא טוב מספיק", אתם יכולים להתנחם בכך שאפשר להפוך אותו – לא בקלות, יש להודות, אבל עדיין אפשר – לכוח עזר לקידום החיים שלכם והיכולות שלכם. קמצוץ של ביקורת עצמית יכול, בהחלט, לשפר את ההישגים שלכם ולדחוף אתכם קדימה. החוכמה היא לתרגם אותו למשהו פרודוקטיבי שעובד עבורכם, ולא לתת לו לסרס, לדכא ולעצור אתכם.

כמה דרכים להתמודדות עם "אני לא מספיק טוב"

1. הפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים. כן, הבנו, יש אנשים נפלאים ומוצלחים מכם בעולם. יש להם יותר ניסיון, יותר ביטחון, או אפילו יותר כישרון מכם. הסוג היותר גרוע הוא אלו שדווקא פחות כישרוניים מכם אבל יותר מצליחים. הם לא רק מתסכלים, הם גם מעצבנים, כי הם גורמים לנו לחשוב "איך הם עושים את זה, ואני לא?! מה דפוק בי?!". שלב ראשון יהיה להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים.

2. אם כבר להשוות, אז חפשו גם נקודות חיוב בעצמכם. מאחר והסבירות שתצליחו להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים שואפת לאפס, נסו להכניס גם דברים חיוביים להשוואה הזו שלכם לאחרים. נסו לראות מה יפה ביצירה שלכם. מה טוב. באילו נקודות אתם מוצלחים יותר. כדאי שזה יהיה משהו שמדבר ישירות להשוואה: פחות יעיל לומר לעצמכם "היא מציירת יותר טוב ממני, אבל יש לה טעם מאוד גרוע בבגדים". יותר נכון יהיה לומר "היא מציירת יותר טוב ממני, אבל נושאי הציור שלי מסקרנים יותר ואני יודעת להעמיד קומפוזיציות יותר טובות".

3. השוו עצמכם לאנשים ברמה שלכם. אם התחלתם לנגן לפני שנה, זה לא הוגן להשוות את עצמכם למישהו שמנגן עשר שנים, ושזה המקצוע שלו (או תחביב מרכזי שהוא מפתח מאז שהוא ילד). במקום זה, אם אתם ממש חייבים, השוו עצמכם לאנשים שנמצאים באותה רמה כמו שלכם, או קרוב אליה. זה ייתן לכם פרופורציות וימנע את התחושה שאתם בתחתית.

4. ערכו רשימת Wish List לדברים שאתם רוצים לשפר. זהו את נקודות התורפה שלכן. את המקומות שבהם אתם חלשים, פחות מוצלחים או פשוט חסרי ניסיון. צרו לעצמכם מפה מנטלית של איזורי החוזק והחולשה גם יחד. זה יהיה מקום טוב להתחיל לשפר.

5. למדו, התנסו, צברו ניסיון, ידע וביטחון. קחו את רשימת נקודות התורפה מסעיף 3, ובדקו כיצד אפשר לטפל בהן. בחלק מהמקרים מדובר בטכניקה, אותה אפשר ללמוד (בין אם לבד ובין אם באופן מסודר, למשל בחוג, קורס או שיעור פרטי). אם אתם לא מרוצים מרמת הגימור של העבודות שלכם, למשל, צפו בסרטוני יוטיוב שיעזרו לכם לשפר את היכולת. עשו מנוי על כתב עת מקצועי. הצטרפו לקבוצות פייסבוק של אנשי מקצוע וחובבים מנוסים. הרשמו לסדנה. קחו שיעור או שניים (או עשרים) מאיש מקצוע.

6. בקשו משוב חיובי מאנשים ביקורתיים. אם אתם מוקפים באנשים ביקורתיים, שמציפים אתכם במשוב שלילי (לא רק על הדברים שאתם עושים, אלא באופן כללי) – אולי הגיע הזמן לשדרג גם את החברים שלכם. בתור התחלה, נסו לומר להם שאתם מעריכים את הביקורת אבל תשמחו לשמוע גם מה טוב במה שאתם עושים. למשל: "אני יודע שלא אהבת את הציור שלי, אבל אשמח לשמוע מה כן דיבר אליך בו. מה כן אהבת?". אתם מוזמנים לקרוא את המדריך "איך לזהות ביקורת הורסת ולהפוך אותה לביקורת בונה", שעשוי לעזור לכם מאוד להתמודד עם אנשים כאלו.

7. בקשו משוב ביקורתי מאנשים חיוביים. זה נשמע מוזר, אבל גם אם אתם מקבלים רק משוב חיובי ("מהמם! מדהים! מושלם! מקסים!") אתם מתרגלים ומפתחים עמידות לפרגון יתר. זה כיף כשאנשים מתלהבים מהעבודות שלכם, אבל אם הם מתלהבים תמיד – מהכל – זה מתחיל להיות חשוד. בקשו מהם להיות יותר כנים. לתת ביקורת, רצוי בונה. אם יש משהו שלמדתי, זה שמשוב חיובי-מדי יכול להיות מזיק לא פחות, אולי אפילו יותר, ממשוב שלילי.

8. הפסיקו להתווכח עם עצמכם. גם זה אולי נשמע לכם מאוד משונה, אבל יש משהו נכון בלוותר לקול הפנימי הזה, ולתת לו מקום של כבוד (בלי שיעצור אתכם). במקום להגיד "אני לא טוב מספיק" ולהפסיק שם, אמרו "אני לא טוב מספיק, אבל כיף לי לעשות את מה שאני עושה (לא טוב מספיק!), ולכן אמשיך לעשות את זה".

9. נסחו לעצמכם משפטי חיזוק (ואם תרצו, חזרו עליהם ברגעים קשים). סליחה על הטאץ' הניו-אייג'י, אבל זה עובד: משפטי אפירמציה (אפירמציות, או "משפטי חיזוק ותיקוף") הן שיטה פסיכולוגית רבת עוצמה לשיפור התחושות שלכם ועיגון חוויות חיוביות. בד"כ, רוב היועצים/פסיכולוגים ממליצים שתרכיבו לכם כמה משפטים מחזקים כאלו, ותשננו אותם מדי יום, בבוקר, ביציאה מהבית, בכניסה אליו אחרי יום העבודה, בזמן שהביקורת צפה, או בכל מועד אחר שמתאים לכם. אני, באופן אישי, מתקשה לעשות את זה. קודם כל, כי אני שוכח לחזור עליהם, ואין לי כוח לטקסים כאלו (יש לי טקסים אחרים משל עצמי). אני גם פחות מתחבר למשפטים אבסולוטיים מנותקים מהמציאות שיועצים וספרי הדרכה מספקים ("אני מדהים! אני מושלם! העולם יפה ומחכה שאכבוש אותו"), ואם כבר, מתחבר יותר למשפטים "רכים" יותר כמו – "אני עושה את מה שאני אוהב", או "כבר עכשיו, יש לי את כל מה שאני צריך, ואני בדרך הנכונה להשיג את כל מה שאני רוצה". לפעמים עצם החשיבה על משפטים כאלו מספיקה, ומרגע שניסחנו אותם, כבר לא צריך לשנן אותם – הם נכנסים למערכת ומתחילים לפעול עלינו. כך אני עושה. אני גם נהנה מאוד להתייעץ עם חברים ומכרים כדי להרכיב רשימה כזו של משפטים שיתאימו אישית לרצונות, לצרכים ולאתגרים שאיתם אני מתמודד בהווה. זה תהליך של שיתוף ודיאלוג שעוזר לי מאוד לרכך נקודות קשות ולהקל עלי במצבים של חוסר ודאות.

10. היו טובים לעצמכם. זה כלל חשוב אבל גם כללי מאוד ומעורפל מאוד, בכוונה. עשו מה שתעשו בחייכם, בחרו כפי שנראה לכם מתאים והוגן – אך הקפידו, תמיד, להיות טובים לעצמכם ולקבל את ההחלטות ממקום שמכיר ומוקיר את ה-self המעט-שברירי ופגיע שלכם. היו רכים ועדינים עם עצמכם, לא פעם ולא פעמיים, זה הכי קשה להיות סלחניים, רכים וחומלים כלפי עצמנו. למרות זאת, זה המקום שבו מתרחש השינוי המיוחל, באמת, בהתמודדות האינסופית כמעט עם המפלצת ושמה "אני לא טוב/ה מספיק".