המאייר שהפך למקעקע או: הסבה מקצועית אופקית

אני מכיר בחור אחד, סופר מוכשר, שעבד כמאייר במשך הרבה שנים. למרות שהעבודות שלו היו מאוד פופולריות והוא קיבל הזמנות מלקוחות שונים בתעשיית המדיה והפרסום, הוא בקושי הצליח לסגור את החודש. השכר שהוא קיבל היה נמוך מכדי שיספיק לכסות את ההוצאות, ועל לחסוך לא היה בכלל מה לדבר.

הבחור חשב לעשות הסבה מקצועית. לאנשים סביבו היו, כמובן, עצות רבות ומשונות. כולם ידעו יותר טוב ממנו, או לפחות חשבו שהם יודעים יותר טוב ממנו, מה הוא צריך לעשות עם החיים שלו.

מה לא אמרו לו? שהוא טעה בבחירת המקצוע, ש'ציור זה תחביב ולא עבודה', שהוא צריך לעשות הסבה מקצועית לתחום עם יותר הזדמנויות לעבודה או יותר כסף או יותר תדמית, כמו 'מחשבים', שם הקוד של אלו שלא מבינים בכלל על מה הם מדברים. אחרים אף הציעו לו להפוך להיות עורך דין, כי אבא שלו עבד באותה התקופה כשופט 'והוא בטח יסדר אותך בקלות בענף', אמרו לו.

הוא כמעט התפתה לשינוי קרייריסטי וחשב להניח את העט והמכחול, עד שקרה משהו מופלא, לגמרי במקרה, כנהוג בעניינים מסוג אלו שכמעט תמיד קורים מעצמם ובצירוף מקרים. כשחיכה לאוטובוס שייקח אותו לפגישה אצל לקוח, הוא ראה בחורה מקועקעת בחלקים נרחבים בגופה, והוא נדהם מאיכות הקעקוע, הצבעוניות שלו, התנועה והאסתטיקה. עד לאותו הרגע הוא ידע שיש קעקועים מדהימים שם בחוץ, אבל לא ראה אחד 'בפעולה'. מול העיניים. זה היה רגע מכונן.

הבחור הזה, באמת עשה בסוף הסבה מקצועית. אבל הוא לא עבר לעבוד 'במחשבים' ולא הפך לעורך דין. במקום לצאת לגמרי מהתחום, הוא פשוט זז הצידה, הרחיב את המעגל ועשה משהו שמתכתב עם הכישרון שלו והניסיון שצבר במשך שנים.

הסבה מקצועית, הדור הבא

זה לא סיפור נדיר במיוחד. אני למשל, התחלתי את הקריירה שלי כאיש טכנולוגי, מתכנת ומעצב, או WebMaster, בקיצור. בגלל שעבדתי בחברות להקמת אתרים מאז הייתי בן 16, די מהר מיציתי את העניין, הבנתי שאני נמשך יותר אל התוכן של האתרים שאני בונה, ופחות לעבודה הטכנית עצמה. לכן עברתי לעבוד בעריכה ולאחר מכן בצד המשלב פיתוח עסקי וטכנולוגי, בגופי תוכן מהגדולים בישראל. לרגע לא הזנחתי את הידע המקצועי שלי בפיתוח, ולמעשה רק 'הרווחתי'  עוד מקצוע ועוד ניסיון בתחום שבו יש מעט מאוד אנשים עם ראייה מערכתית, רחבה, שמשלבת תוכן עם טכנולוגיה ומודלים עסקיים.

השילוב הזה עזר לי להתפרנס היטב, גם בשנים קשות מאוד. כך למשל, הוא עזר לי לצלוח את תקופת המשבר בהייטק, כשמתכנתים "רגילים" חתמו בלשכת התעסוקה, ואני – בזכות הידע בכתיבה/עריכה וההיכרות המעמיקה עם הצד הטכנולוגי – הפכתי לעורך ערוץ המחשבים והאינטרנט ב-ynet. כעורך הערוץ, דילגתי בין תכנים בקלות, ובגלל שהגעתי מתוך התעשייה, הייתה לי הבנה נרחבת יותר במהלכים טכנולוגיים, שעורך אחר היה חסר. היכולת הזו אפשרה לי לדלג בין עיסוקים, דבר שחשוב מאוד לאנשים יצירתיים, עם הפרעות קשב, ונטייה להשתעמם בקלות.

בזכות ההסבה המקצועית 'הצידה' במקום 'החוצה', אפשר להישאר בתעשייה אליה אנחנו מרגישים שייכים ואותה אנחנו מכירים. זו זירה שקל יותר לפעול בה, אנחנו מכירים את כללי המשחק ואת השחקנים, יש לנו ניסיון ומוניטין, ובעיקר קשרים והיכרות עם אנשים שיעזרו לנו להתקדם.

אם אתם אוהבים את המקצוע שלכם, או את הקולגות שלכם, אבל מרגישים שאתם לא ממש נמצאים במקום הנכון – מבחינת היקף הכנסות, רמת עניין, אתגר וכדומה – כדאי שתשקלו לעשות הסבה 'הצידה' במקום 'החוצה'. אני רואה בזה "הסבה מקצועית אופקית", בה אנחנו נעים בתוך הזירה המקצועית שלנו, ולא יוצאים ממנה לגמרי. סוג כזה של שינוי הוא קל יותר להתמודדות גם ברמה הפסיכולוגית, והוא יכול, לא פעם,  להיות נקודת הזינוק שלכם להצלחה או לכל הפחות לשיפור משמעותי בנתיב הקריירה שלכם.

קרדיט תמונות: ramos alejandro,