על קריירה ופריפריה: דרושים יזמים שאפתניים

יש סדרה קבועה של שאלות שאנשים שואלים כשהם שומעים שאני גר בפריפריה. מ"מה עושים שם בערב" ו"איך חיי התרבות", ועד "במה עובדים", לאנשים יש דימוי – שחלקו נכון וחלקו שגוי – על החיים בצפון או בדרום הארץ. מבין כל הנושאים, המטריד ביותר והמורכב ביותר לתשובה, הוא עניין מקומות העבודה, שעלה לאחרונה לכותרות בכתבה ב"כלכליסט". בעיתון ציטטו את מנכ"לית קרן מיראז', שאמרה: "שני חסמים עיקריים מונעים מאנשים לשקול את הנגב כאופציה, הדעה ש'אין עבודה בנגב' וגובה המשכורות, אינם תואמים את המציאות בשטח". ב-ynet אף הגדילו לעשות וצירפו מחשבון שיראה לכם כמה כסף יצורף לשכר הנטו שלכם, אם רק תעברו לאחד הישובים בנגב.

אמנם הגופים האמונים על צמיחה דמוגרפית בצפון ובדרום, למשל, מפרסמים תכופות ש"אין בעיית תעסוקה בפריפריה", אבל למרבה הצער, במקרה הטוב הם שוגים, ובמקרה הפחות טוב – הם מטעים. המצב הרבה יותר מורכב מכפי שמנסים לצייר אותו, ולמרות שיש שיפור משמעותי בנושא, עדיין המציאות רחוקה מלהיות מלהיות מושלמת. מעבר לפריפריה דורש מידה רבה של חשיבה מוקדמת, זהירות מרובה, ובעיקר היערכות מקדימה ותכנון לטווח רחוק, שיקח בחשבון גם תקופות ארוכות של היעדר-הכנסה.

כמה נושאים מעיבים על תושבי הפריפריה, בכל הקשור לפרנסה:

ראשית, לא כל הישובים נגישים או ממוקמים במרחק נסיעה סביר מעוגני-תעסוקה משמעותיים. הישוב בו אנחנו גרים, למשל, מרוחק כ-45-60 דקות ממרכזי הייטק משמעותיים. זו נסיעה שלא כל אחד יכול או רוצה לעשות מדי יום, הלוך וחזור.

שנית, גם אנשים שיש להם עבודה, לא יכולים להיות בטוחים שיעבדו שם תמיד. במקרה של עזיבת עבודה (לרוב על רקע פיטורים), יש לא מעטים שנשארים מובטלים חודשים ארוכים, כי קשה למצוא מקום חדש. ודבר אחרון, אך לא פחות חשוב, הוא האופי של העבודות המוצעות. יש ענפים שפשוט לא קיימים בפריפריה, אחרים קיימים אך מאוד מנוונים וחלשים, ואם יש לכם התמחות בתחום ספציפי שעשוי להיות שווה הרבה כסף במרכז – זה ממש לא אומר שבצפון או בדרום תמצאו עבודה בנישה המדויקת שלכם. או בכלל.

עניין נוסף הוא יוקר המחיה. בחלק מהישובים יש אמנם הטבות מס, אך בשל הריחוק מהמרכז ואופי המגורים יש הוצאות חדשות שאין במרכז. על כך אדון בהמשך המאמר.

לבעיה הזו ניגשים גופים רבים, ומציעים מספר פתרונות. רובם עדיין חלקיים מאוד ולא שלמים, אבל בהחלט אפשר לראות בשנים האחרונות מגמה של שיפור. אני אישית מאמין ביזמות: דווקא במקומות כאלו, דרושים יזמים שרוצים להקים עסקים ופרויקטים עצמאיים. הרשויות שמחות לעזור ולקדם פעילויות כאלו, בין אם בסיוע לוגיסטי ולעתים גם בסיוע כלכלי והקצאת משאבים. אבל גם מי שרוצה להיות שכיר ומחפש עבודה 'רגילה', יכול להיעזר במספר שירותים לאיתור מעסיקים.

יתרונות כלכליים בערבון מוגבל

לעבודה בפריפריה יש, לעתים, יתרונות כלכליים לא מועטים. בחלק מהישובים קיימת הטבת מס, לתקרה של 120-150 אלף ש"ח בשנה, בממוצע. עובדה זו הופכת את משכורת הנטו לגבוהה יותר, גם כאשר המשכורת הבסיסית עשויה להיות שווה או אפילו נמוכה מזו שהייתם מקבלים במרכז הארץ. חלק מהחברות משוועות לכוח אדם איכותי ונותנות תמריצים – גם לאנשים מהמרכז המבקשים לעבור להתגורר בצפון או בדרום – בדוגמת משכורות גבוהות יותר, בונוסים, רכבים, ואפילו סיוע במימון דיור, לעובדים בתחומים מבוקשים. בעיקר בתחום הייטק, זו יכולה הזמנות מעולה להשיג איכות חיים גבוהה במקום מצויין, מבלי לפגוע בהכנסות.

בדרך כלל מציינים את פערי המחירים בדיור, מה שמאוד נכון – בחלק מהישובים דמי השכירות נמוכים משמעותית מאלו שבמרכז, וגם רכישת בתים היא עניין אפשרי ואפילו כדאי. בגולן למשל, הקרקעות לבנייה עצמית ניתנות בחינם, העלות היא רק עבור דמי הפיתוח. בתים פרטיים צמודי קרקע על שטח של חצי דונם מתחילים ב-500 אלף ש"ח בישובים ואפילו פחות מזה בערים. בתים בהרחבות מסתובבים סביב המיליון ש"ח, לבית בן שמונה חדרים על שטח של דונם, למשל, בישובים יפייפים הממוקמים בנופים פראיים. ברוב הבתים יש הכנה או אישורי בנייה לפעילות עסקית נלווית, לרוב בתחום התיירות: כמו צימרים, סוויטות, חדרי אירוח ועוד. התיירות הכפרית היא עניין מורכב שיש להיכנס אליו לאחר בדיקות רבות ובזהירות מקסימלית, אבל היא בהחלט יכולה להיות אפיק הכנסה (או השלמת הכנסה) למשפחה יצירתית.

• ראו לדוגמה: תוכנית עסקית מקוצרת לצימר יוקרתי

עם זאת, צריך לקחת בחשבון דמי קהילה וארנונה, שבחלק מהישובים הנחשבים מבוקשים ויוקרתיים, יכולים להגיע לסכומים גבוהים ביותר. בחלק מהמקומות, נדרשים התושבים לשלם ארנונה הגבוה יותר מדמי השכירות, ולא כל אחד מוכן לשלם 200-400 ש"ח לחודש, עבור השתתפות בתשלומי הקהילה, לישוב בו הוא משתכן באופן זמני, בשכירות. עוד יש לזכור שרק בחלק מהישובים יש הטבות מס ובאחרים אין, וגם כשישנן הטבות, הן שוליות כשזה מגיע למשכורות גבוהות, הנפוצות בהייטק. בנוסף, הטבות המס הן עניין עונתי המשתנה לפי מצב הרוח של ראשי המשק והבון-טון הפוליטי העדכני. אי-אפשר לבנות על זה לטווח הרחוק.

אז איך בכל זאת אפשר ליהנות מההטבות וההזדמנויות בפריפריה?

הטיפ הכי טוב בהיבט התעסוקתי, למי ששוקל לעבור לפריפריה הוא, לדעתי, לפתח תוכנית שתכלול, מראש, אפיקי הכנסה אפשריים, חלופות, תוכנית לשעת חירום, רזרבות לביטחון תעסוקתי ואפילו עסק צדדי עצמאי מניב. הנה כמה פעולות שכדאי לכל מי ששוקל לעבור לפריפריה לעשות:

1) יש למפות את המעסיקים הפוטנציאליים בסביבה. כדאי לבדוק מה היקפי המשרה שהם מציעים, כמה אנשים עובדים בהם, אילו תנאים הם נותנים לעובדים, ובאיזו תדירות הם מפרסמים מודעות לחיפוש עובדים. כדאי לעבור למקום שיש בו שוק תעסוקה פעיל, ולא חברות "רדומות" שמעסיקות עובדים קבועים ורק לעתים נדירות מגייסות עובדים חדשים.

2) להתמקם בסמיכות לעורקי תחבורה מרכזיים. אם אתם מתכוונים לעבוד מחוץ לבית, חשוב שתהיה לכם גישה נוחה ומהירה לכבישים. אני מכיר אנשים שנוסעים מרחקים גדולים מאוד לעבודה בכל יום – אבל עדיין עושים זאת בכבישים נוחים, עם נוף יפה, בלי פקקים ועומסים כמובן, ועדיין מבלים פחות זמן על הכביש מאשר מכרים התקועים כל יום בפקקים בגוש דן.

3) יש לתכנן חיסכון נזיל-חלקית, שיהיה זמין לתקופות של היעדר פרנסה. זה נכון לשכירים אך בפרט לעצמאיים שמכירים בוודאי את השוק התנודתי. החיסכון הזה צריך להיות נגיש אבל לא מדי, כי שלא תתפתו לעשות בו שימוש אלא במקרה צורך אמיתי כמו ירידה בהכנסות, פיטורים וכדומה.

4) כדאי לעבוד טרם המעבר על תוכנית עסקית לפיתוח של עסק עתידי. זה יכול להיות עסק קטן או בינוני, תוכנית מגירה או כזו שתיישמו מיד עם המעבר או אפילו קצת לפניו. בפריפריה יש יתרון משמעותי לתעסוקה עצמית, מבחינת הטבות מס, מענקים, וזו הזדמנות לא רעה להתחיל ולהגשים את הפנטזיות שלכם. אפשר לפתח בהדרגה עסק מניב, ליצור אפיק הכנסה משלים (השלמת הכנסה) או אפילו עיקרי, לאחר מספר חודשי פעילות.

5) ללמוד ולהכיר היטב את המספרים. מרחק בקילומטרים, עלות אחזקת רכב ועלות לק"מ, ארנונה, מיסי קהילה, הוצאות אחזקת בית פרטי מול דירה, עלות שכירות, חשמל, חימום/קירור באיזורים עם אקלים קיצוני, עלות גני ילדים, חוגים ועוד. כל הפרטים האלו קלים למדי לבירור, וכדאי שתרכזו אותם מראש, הם יהיו שימושיים בתכנון פיננסי עתידי.

6) להכיר שיטות לעבודה מהבית, וירטואליזציה של פגישות, ועוד. הרבה מאוד מעסיקים מתנגדים עקרונית לעבודה מהבית, אבל עם מעט רצון ויכולת, אפשר לשכנע אותם לעבור בהדרגה למודל כזה. נניח, להתחיל מיום בשבוע בבית, והיתר במשרד. מודל כזה יוריד את הצורך בנסיעות והגעה למשרד, ולעתים אפשר להגיע ליום-יומיים עבודה במשרד והיתר מהבית, מה שמאוד נוח ויעיל. במקרה של פגישה פעם בשבוע, אפשר לעבוד עם ספקים מהמרכז. אנחנו עושים את זה בתקופות מסויימות, ויום עבודה / פגישות מרוכז אחד בתל-אביב יכול להיות גיוון מרענן ללו"ז השבועי, וכך אפשר לשמור על קשר עם הקהילה העסקית בה אתם פועלים, ולעבוד עם עסקים במרכז הארץ.

 יש לכם עוד רעיונות או הצעות? הצטרפו לקהילה שלנו בפייסבוק. 

קרדיט תמונות: טל איתן,