מכירת עבודות יד באינטרנט: הקשיים, האתגרים – והפתרונות
איך למכור עבודות יד ולא לקלקל את ההנאה מהתהליך, כיצד מתמודדים עם הלחצים והאתגרים, מדוע חשוב ללמוד לקבל ביקורת וכיצד מתמודדים עם פרפקציוניזם או חוסר השראה: המדריך (הרגשי והטכני) למכירת עבודות יד אונליין
מבין כל התחביבים, החביבים עלי ביותר הם אלו שעוסקים באומנות (Craft) ואמנות (Art). יש משהו בעיסוק הפיזי, "עם הידיים" במלאכות שונות, שהופך את העבודה הזו למסקרנת ומעוררת השראה בעיניי. זה מזכיר לי תקופות קדומות ונשכחות, שבהם בני האדם יצרו בעצם את המוצרים ששימשו אותם בחיי היומיום: מכלי האוכל והבישול, דרך הבגדים, כלי העבודה וכמובן הקישוטים והדברים היפים שעושים טוב לנשמה. גדלתי במשפחה יוצרת, ונולדתי לתוך בית שבו עבודות יד היו חלק מרכזי מחיי הפנאי שלנו.
יש אינספור עיסוקים שקשורים בעבודות יד ויצירה: ציור, פיסול קרמי, צורפות ועיצוב תכשיטים, איור, צילום, תפירה, סקראפבוקינג, סריגה, רקמה ועוד. יש אנשים שעוסקים בתחומים האלו כתחביב לשעות הפנאי, ואחרים שממש מתפרנסים מהם. תמיד עניין אותי לדעת איך זה קורה, זאת אומרת, איך בוקר אחד קם אדם ומחליט להפוך את התחביב שלו למקצוע, לעיסוק עיקרי או אפילו בלעדי, ולמקור פרנסה.
לשם הנוחות, נקרא לקטגוריה הגדולה של יצירה "תחביבים יצרניים", משום שאנו מתחילים עם חומרי גלם בסיסיים יותר ופחות, ומסיימים עם מוצר פיזי או וירטואלי (במקרה של הדפסים, איורים וכדומה). בתהליך המופלא הזה של הפיכת גלילי חוטים לבובת אמיגורומי או חבילת בוץ (חימר) לקערת הגשה יפהפיה, מושקעת מחשבה רבה, למידה, השקעה והתמדה. המרכיב האנושי הוא החשוב ביותר בתהליך, והוא משלב יצירתיות עם מיומנות, השראה עם חשיבה, ובדרך כלל נעשה מתוך הנאה גדולה ואהבה לתהליך עצמו כמו גם למוצרים הנוצרים בו.
במהלך השנים יצא לי להכיר המון יוצרים (יש להודות: יוצרות) שהתחילו עם תחביב בשביל הכיף, ועד מהרה התחילו לקבל תגובות נלהבות מאנשים סביבם. בשלבים הראשונים, הן יצרו עבודות יד לעצמן, אחר כך חילקו לבני משפחה ולחברים, וככל שהתמקצעו והתמידו בתחביב שלהן, הן שמעו את המשפט "איזה יופי! את מוכרת?". יש כאלו שהשאירו את התחביב ככזה, תחביב בלבד, אחרות מוכרות מספר מצומצם של פריטים רק כדי לכסות את עלויות החומרים ו"לממן את התחביב עצמו", ויש שאזרו אומץ, עשו את הצעד והתחילו למכור את העבודות שלהן – בחנויות, בגלריות, באירועים וירידים – או באינטרנט.
איך למכור עבודות יד ולא לקלקל את ההנאה מהתהליך
המעבר מתחביב שמהווה בילוי לשעות הפנאי למכירת עבודות יד, הוא עניין שכדאי לעשות בהדרגה ובזהירות. הסיבה העיקרית לכך, לדעתי, היא שהרבה פעמים כאשר אנחנו מכניסים מרכיבים כלכליים ולוגיסטיים של מכירה, אנחנו עלולים לקלקל את החוויה היסודית והראשונית של היצירה עצמה.
לכן, דווקא בגלל שבאתר הזה אני כותב הרבה על הסיבות (המצויינות) בזכותן כן כדאי לכן להתחיל למכור את עבודות היד שלכן, כדאי להכיר כמה מהבעיות והקשיים שבדרך. חשוב להכיר את הקשיים והאתגרים האלו, ולקחת גם אותם בחשבון כאשר מקבלים החלטה בנושא.
קושי ראשון: חשיפה לביקורת (בעיקר עצמית)
כאשר אנו מוכרים את העבודות שלנו, אנחנו שמים את עצמנו לביקורת ציבורית ובכך מאמצים בעצמנו עין ביקורתית. כמה מהיוצרים היותר מוכשרים שאני מכיר הם גם המבקרים הגדולים ביותר של עצמם. מעבר לעובדה שזה פשוט לא נעים, זה גם יכול לסרס את היצירה, להכניס המון רעש למערכת, ובאופן כללי לגרום תחושות לא נעימות שרק מרחיקות אותנו מהעיסוק עצמו.
איך מתמודדים: ללמוד לקבל ביקורת, ללמוד להפריד בין ביקורת סתמית לבונה, ובעיקר – לעבוד על מנגנוני הצנזורה הפנימיים שרק מונעים מכם להגשים את עצמכם ולעשות את מה שעושה לכם טוב. אני נעזר בכתיבה כדי לשחרר מצוקות-צנזור כאלו, יש כאלו שהולכים לפסיכולוג, אחרים מעדיפים שיחה טובה עם חבר נאמן, ועוד ועוד. מצאו את הדרך שלכם להתמודד עם הצנזור שלכם ולמדו להתמודד עם ביקורת.
קושי שני: צורך להגיב לביקושים על חשבון יצירה חופשית
שאלה נוספת שכמעט תמיד מתלבטים בה: האם אני צריכה ליצור את מה שאני אוהבת, או את מה שאנשים רוצים לקנות. כמובן שעדיף לשאוף למצב שבו את יוצרת בדיוק את מה שהאנשים אוהבים לקנות, ליצור רק מה שעושה כיף ונעים ונחמד. אבל מה עושים כאשר הביקושים הם דווקא למוצרים שפחות כיף לייצר? ומה עושים כשנמאס לייצר את אותו המוצר (אבל הלקוחות ממשיכים לקנות, ההזמנות זורמות והכסף נכנס לחשבון ומכסה את ההוצאות?). כאשר שמים את המוצרים למכירה אנחנו מכניסים שיקולים של ביקושים והיצע, ואלו בתורם בהחלט עשויים להשפיע על העשייה שלנו. צריך להיערך לכך מראש ולקחת את זה בחשבון, כדי לא לתת לזה לקלקל את ההנאה עצמה וכדי שלא נמצא את עצמנו יוצרים דברים שאנחנו לא כ"כ אוהבים (או פשוט מיצינו אותם) רק כדי לשמור על הכנסה קבועה.
איך מתמודדים: מצאו את נקודת האיזון בין ייצור פריטים בשביל הכסף לבין יצירה לשם היצירה עצמה. החליטו שאחרי כל X עבודות שאתם מייצרים כדי למכור, אתם יוצרים עבודה אחת (או 20) שכל מטרתה היא לעשות לכם כיף. אפשרות נוספת היא להיות אמיצים ולהחליט שאתם עושים אך ורק מה שעושה לכם כיף. זאת אומרת, למכור רק את הפריטים שאתם באמת נהנים לייצר, יקנו – יקנו, לא יקנו – לא נורא.
קושי שלישי: לוגיסטיקה (או בקיצור: דואר ישראל)
לא יודע מה איתכן, אבל אני שונא (שונא!!) ביורוקרטיה ולוגיסטיקה לסוגיה. למרבה הצער, החיים בישראל מזמנים מגע בלתי פוסק עם גורמים שונים שדורשים מידה רבה של התעסקות לוגיסטית וביורוקרטית. החל בדיווחי המס השונים והמשונים, ועד הקשר ההדוק מדי עם דואר ישראל, ששמו יצא למרחוק "בזכות" שירות גרוע, מחירים גבוהים וחוסר מקצועיות. ההתעסקות הטכנית הזו יכולה להיות מתישה, מעייפת ומאיימת לאנשים רבים שלא רוצים או אפילו מסוגלים לסבול את הריצות, סידורים, תקלות, בעיות וצרות – ומעדיפים ליצור ולא לשקוע עד צוואר בכל העניינים הטכניים.
איך מתמודדים: לבלוע את הצפרדע, ופשוט לעשות את זה. אין הרבה ברירות. אפשר להקל על עצמנו בעזרת אנשי מקצוע או ספקי שירות שישמחו (תמורת תשלום סמלי או לא סמלי) לטפל עבורנו בכל ענייני המשלוח, אריזה וכמובן – מיסים ודיווחים לרשויות, אבל אז נוציא לא מעט כסף על משהו שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו. הקושי הזה מאפיין את ההתחלה, בעיקר, ולאחר שמתרגלים ויוצרים תכנית עבודה ו-Flow מסודר של מכירות, זה הופך להיות הרבה יותר פשוט ואוטומטי. גם כאן מילת המפתח היא סבלנות. והרבה ממנה.
קושי רביעי: שירות לקוחות
מניסיוני, הלקוחות הרבה יותר נחמדים מכפי שאנחנו חושבים שהם. באמת. אנשים מפרגנים, אוהבים ומעריכים מאוד את עבודות היד שלכם. אבל מה קורה כאשר מגיע קונה שלא בדיוק שמח מהמוצר (בין אם "באשמתכם" ובין אם לאו)? כל סוגיית שירות הלקוחות היא עניין שצריך לקחת בחשבון לפני שיוצאים לדרך. לגבש מדיניות ברורה של החזרות והחלפות, זיכויים ודמי משלוח, אחריות ועלויות החזרה של מוצרים בהתאמה אישית. שירות הלקוחות שלכם צריך להיות ידידותי, נגיש, מחוייך וסובלני מאוד – גם אם זה אומר שלפעמים (לעתים נדירות, יש לקוות) תצטרכו לחרוק שיניים ולדעת להפסיד קצת כסף כדי לא "להרוויח" משוב שלילי עצבני מלקוח לא-מרוצה.
איך מתמודדים: צרו לעצמכם (וללקוחות כמובן) מדיניות שירות ברורה ופשוטה. ציינו בנקודות מה אתם מסכימים לתת ומה לא. איזה סוג של שירות קביל ואיזה לאו, באילו ימים ושעות אתם זמינים, מה דרכי ההתקשרות אתכם, מהי מדיניות ההחלפות וההחזרות, מי משלם על מה, וכדומה. כאשר יהיו לכם כללים ברורים, יהיה לכם קל להציג אותם ללקוחות ולשמור עליהם. זכרו שפעם בכמה זמן שווה להגמיש את הכללים כדי למנוע מצב של לקוח כועס (מאוד רע לעסק שלכם, בעיקר בשוק שבו קניות מפה לאוזן חשובות מאוד) – ו, כרגע, קחו נשימה עמוקה לפני שאתם עונים בכעס או בתסכול.
קושי חמישי: שעמום וקושי בייצור שיטתי והמוני
עבודה היא עבודה, ועד מהרה מתרגלים גם לדברים המהנים ביותר והם הופכים לשגרה. אם אתם אוהבים לסרוג כובעים, חכו שתגיעו לכובע ה-250, ואז נדבר. אם אתם מוכרים כלי בית מקרמיקה, נראה אתכם מגיעים למכירות גדולות (למשל: סביב החגים) עם סטוק גדול, בלי לזחול על ארבע, לטבול באמבט עם כאבי שרירים מעבודה על האובניים, מזיגת הגלזורות, מילוי ופינוי תנור ועוד. בקיצור: כל מה שכיף ומהנה בקטן, עלול להפוך לקשה ומורכב כאשר עושים לו up-scale לייצור גדול יותר. זה בטל בשישים כאשר מקבלים משוב חיובי, מרוקנים מדפים ונהנים מהעשייה עצמה – אבל זה קשה, זה סוחט ולפעמים זה אפילו מתיש פיזית ורגשית, וחשוב להגיע לכך מוכנים וערוכים.
איך מתמודדים: מצאו outlet יצירתי אחר, מצאו תחביבים נוספים (באמת!), צרו עבודות חדשות ששונות מאלו שאתם מוכרים בחנות שלכם, קחו הפסקות ופסקי זמן, למדו להפסיק לעבוד כשאין כוח, ואל תהרגו את עצמכם ואת הגוף שלכם (והיחסים שלכם עם המשפחה, החברים וכדומה) בשביל העסק שלכם. זה לא שווה את זה.
קושי שישי: מה עושים כשנמאס?
גם את זה ראיתי קורה עם כמה אנשים סביבי, שיום אחד פשוט נמאס להם לעשות את מה שהם עושים. אחד מהם, אמן נהדר שפיסל בזכוכית שנים ארוכות, הקים עסק מצליח של עבודות ויטראז' וזכוכית, והתפרנס היטב מהתחביב שלו שהפך למקצוע. אבל אחרי שנים של עיסוק בחומר, הוא איבד את העניין, או כמו שאמר לי פעם בשיחה פתוחה (וכואבת) אל תוך הלילה, בעודנו לוגמים יותר מדי אלכוהול מכוסות שעיצב בעצמו – "אני לא יכול לסבול יותר את העבודה עם הזכוכית". זו נקודה לא פשוטה שבה צריך להחליט האם לעזוב את התחביב/מקצוע שכל כך אהבנו בעבר, ואיך בכלל מוותרים על הכנסה כזו, בפרט כאשר למדנו להסתמך עליה ואנחנו מתפרנסים רק או בעיקר ממנה?
איך מתמודדים: כדאי להכין תוכנית ב' למקרים כאלו, למצוא דרכים להגיע לתחומי עיסוק נוספים (החבר, למשל, עבר לעבוד בחימר והסב את סטודיו הזכוכית שלו לסטודיו קרמיקה). לאנשים יצירתיים כמעט תמיד יהיו פתרונות יצירתיים למצבים שכאלו, אבל זו חוויה לא נעימה שדורשת משאבים רגשיים וגם כלכליים לעתים.
קושי שביעי: היעדר השראה
אני לא מבין איך בעידן שבו יש אינטרנט (ובפרט: פינטרסט!) אנשים עדיין מתלוננים על זה שחסרה להם השראה. אבל גם זה קורה, לפעמים: נגמרים לנו הרעיונות, הכל נראה משעמם ואפרורי, ושום דבר לא מדליק לנו את בלוטות היצירתיות. זה בסדר כשזה קורה עם תחביב, זה פחות לעניין כשזה קורה במקצוע/עבודה שלנו ומשפיע במישרין על המוטיבציה ועל היכולת להתפרנס.
איך מתמודדים: הדרך הכי טובה לפתור את זה היא לקחת הפסקה, לצאת לטיול, לנשום קצת אוויר, לעשות מדיטציה, להיפגש עם אמנים אחרים, להסתובב בגלריות, לצפות בעבודות של אחרים (בתחום העיסוק שלנו או בתחומים אחרים), לבלות כמה שעות בטבע, ליהנות עם הילדים, לשקוע בספה הנוחה עם סרט נהדר וגלידה משובחת ובאופן כללי לפנק את עצמנו ולתת למוח לחזור לאיפוס ולעלות בחזרה על המסלול של ההשראה. לפעמים זה לוקח קצת זמן, אבל זה תמיד מגיע בסוף. סבלנות.
