ואם ביום שני לא בא לי? ובשלישי? ורביעי?

כולנו מכירים את זה: מדי פעם אנחנו מרגישים שהעומס – בעבודה, בחיים, בהכל – מתחיל להכביד עלינו. שיש לנו יותר מדי דברים, ופחות מדי זמן ואנרגיות לעשות אותם. שנגמרה לנו היצירתיות, או הזרימה, או אפילו החשק לעבוד. אנחנו צריכים להרים את עצמנו, לגשת לשולחן העבודה, להתיישב מול המחשב, ולהתחיל לעשות. אנחנו מצליחים לגייס כוח לעשות את זה, המשימות מתקדמות, והיום נגמר. ולמחרת? שוב פעם, אותו סיפור. שוב צריך לגרד את שאריות האנרגיה, למצוא סיבות לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות, וחוזר חלילה.

רצה הגורל, ורוב האנשים סביבי אוהבים את מה שהם עושים. הם אוהבים את המקצוע שלהם, את מקום העבודה שלהם – ברמה כזו או אחרת – ומרוצים מהקריירה שהם בונים לעצמם. אבל גם כאשר אנחנו עובדים במה שאנחנו אוהבים לעשות, מדי פעם יש ירידה כללית באנרגיות, תחושה של שגרתיות או שעמום נכנסות למחזור הדם, והחשק לעבוד בורח מהחלון. זה יכול לקרות בגלל עומס יתר, בגלל ריבוי משימות משעממות, בגלל בעיות רגשיות שגולשות למרחב המקצועי, או סתם, כי אנחנו בני אדם, וגם אנחנו צריכים מדי פעם חידושים, אתגרים או פשוט לקחת הפסקה. יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות, כדי להיפטר מהתחושה הזו, או לפחות להקל עליה מאוד.

בדקו האם מדובר בדחיינות. המאמר הבא יעזור לכם ללמוד קצת על דחיינות ועל הסיבות והגורמים לה (וגם כמה טיפים להתמודדות).

קחו הפסקה. הדבר הראשון הנכון לעשות הוא תמיד אחד. לא לעשות כלום. לקחת כמה ימים של הפסקה מוחלטת, שכוללת הימנעות משיחות טלפון שקשורות בעבודה או הצצה במייל, וכדאי לשקול גם ניתוק קצר מרשתות חברתיות. הפוגה של יום, יומיים, שלושה, תהיה סוג של מילוי מצברים. סביר להניח שהיא לא תפתור את הבעיה, ושמהר מאוד תרגישו בדיוק כפי שהרגשתם לפניה – אבל הפסקה ומנוחה דרושות כדי שתוכלו לחשוב בצורה צלולה על המשך הדרך ולפתור באופן יסודי את הבעיה, במקום לטפל רק בסימפטומים.

היו סובלניים וסבלניים. סבלנות היא מילת המפתח בעסקים. למדו להיות סבלניים עם עצמכם ולתת לעצמכם קצת זמן לעכל ולעבד את הדברים שעוברים עליכם.

ערכו מיפוי של היומיום שלכם. השלב הבא, בזמן החופשה שלכם או מעט לאחריה, יהיה לתעד (רצוי בכתב) מה אתם עושים ביומיום שלכם. איזה סוג של משימות אתם מבצעים? באיזו תדירות? כאן כדאי להיעזר בכלים כמותיים: בדקו את יומן השיחות שלכם בסלולרי, תופתעו – אולי – לגלות כמה זמן אתם מבלים בשיחות. סקרו את המייל שלכם ונסו להבין כמה עבודה אתם מבצעים בתוכו, כמה זמן זה לוקח. לא תאמינו כמה אנרגיות אנחנו מוציאים על פעולות רקע, כמו שליחת מיילים, טלפונים, פקסים וכדומה. במצבים בהם אנחנו מוצאים יותר אנרגיה "סמויה" על משימות "צדדיות", יש ירידה ניכרת במוטיבציה שלנו לעשות דברים, ובערך שאנחנו רואים במשימות שלנו.

בדקו את היעילות שלכם. לאחר מכן ערכו סקירה כנה של היעילות שלכם. זה המקום שבו תרשמו, למשל, משימה שביצעתם, כמה זמן לקח לכם לבצע אותה, וכמה זמן זה יכול היה לקחת – אילולא הייתם עמוסים, עייפים, מותשים ומתוסכלים. יכול להיות שתמצאו דווקא נתונים הפוכים: שמשימה שאמורה לקחת שלוש שעות, לקחה לכם שעה וחצי בלבד. זה גם יכול להסביר תחושה של עומס, לחץ או אפילו חרדה.

ערכו אבחון עצמי. מצאו את הפערים בין משך הזמן שלקח לכם להשלים משימה בפועל, לבין משך הזמן שזה אמור היה לקחת, הבינו את הפערים (אם קיימים) ונסו לשפר את הביצועים ע"י הורדת עומס המשימות, הגדלת לוחות הזמנים או לקיחת עזרה חיצונית.

בדקו את מהירות העבודה שלכם. כחלק מהשלב הקודם, תלמדו אם העבודה שלכם איטית מדי או מהירה מדי. תאמינו או לא, עבודה מהירה מדי פחות טובה לכם, וגם לעסק שלכם או למעסיק שלכם. לפעמים, יש ערך גדול בלעשות דברים לאט.

האם סוג העבודה שלכם הוא כזה שמזמן בעיות?

ישנם מספר דפוסים אופיינים למקומות עבודה, שגורמים לתחושה הזו להיות חלק בלתי-נפרד מהתרבות הארגונית והאישית של העובדים. שלב חשוב יהיה לזהות האם אתם נמצאים במקום כזה.

אמצע אינסופי. אתם מנקים שולחן בבוקר, ובבוקר חוזרים לערימה חדשה של משימות. אני רואה את זה כמעין "אמצע אינסופי" – זו עבודה שאין לה התחלה ברורה וסוף ברור, הכל תמיד שם, באמצע. רוקנתם את תיבת המייל שלכם, והיא מתמלאת שוב? חזרתם לכולם בטלפון, ובסוף השבוע שוב יש לכם רשימה ענקית של דברים שמחכים לטיפולכם? סביר להניח שאתם נמצאים בעבודת אמצע-אינסופי. הדרך להתמודד איתה היא פשוט להציב גבולות, לעצמכם, למנהלים, ללקוחות, להגדיר התחלה וסוף, ולהיות מאוד מסודרים בהתעקשות על הזמן והמשאבים שלכם.

קצוות פתוחים. במקרים אחרים, יש עבודות שלא מצליחות להיגמר: משימות שיש להן קצוות פתוחים, כל מיני "שוונצים" קטנים ומעצבנים. במקרה כזה, ביצעתם בהצלחה 90-95 אחוזים מהמשימה – אבל החמישה-עשרה אחוזים הנותרים, מעמיסים עליכם יותר מהכל, ולא מאפשרים לכם לעבור הלאה.

יצירתיות לפי דרישה. קשה מאוד ליצור לפי דרישה. למעשה, תהליך היצירתיות דורש מידה רבה של פניות רגשית ופיזית, כדי לפרוח ולהעלות רעיונות טובים ושופעים. וכמובן, יש תקופה של "דגירה" שדרושה למוח כדי לייצר רעיונות מקוריים. אם אתם עובדים במקום שדורש מכם להיות פרודוקטיביים ויצירתיים בעת ובעונה אחת, כמו מקצועות העיצוב, הכתיבה ושאר התחומים שעוסקים ביצירתיות, כדאי שתלמדו איך לרתום את היצירתיות ולגרום לה לצוף באופן רצוני ולא אקראי. למשל, לעשות מקלחות ארוכות. זה תחום שחקרתי ארוכות וכתבתי עליו רבות, ואני ממליץ גם לכם ללמוד אותו כדי להבין איך תוכלו לנצל אותו לתועלתכם.

מאמר מקיף על יצירתיות ועל איך נוכל לתמרן אותה, ניתן למצוא כאן.

 והכי חשוב: למצוא מחדש את המשמעות

בסופו של התהליך יהיו לנו מסקנות רבות על העבודה שלנו ועל הדרך שבה אנחנו יכולים להתמודד איתה. ובתוך כל זה, עדיין יהיה עלינו למצוא את אחד מהגביעים הקדושים של העצמי – משמעות. הפסיכולוג ויקטור פרנקל כתב רבות על עניין המשמעות בחיינו, ובקצרה אפשר לסכם ולומר שזהו התבלין החשוב ביותר, שמעט ממנו יכול להשביח את חיי היומיום שלנו ולשפר את המוטיבציה שלנו בדרך קסם. מציאת מוקדי משמעות בחיים תהפוך את העבודה שלנו לקלה ונעימה יותר, ותאפשר לנו להתמודד גם עם משימות מורכבות, קשות ואפילו מתישות ומעייפות.

התגמול הכלכלי הוכח להיות אפקטיבי במידה מועטה, ביחס לתגמול רגשי המגולם בדברים שיש להם – עבורנו – משמעות פנימית עמוקה. למרות שנראה שמדובר במסע פילוסופי שאולי מרגיש קצת מנותק מהיומיום שלנו, ו"עמוק" מכדי להיות פרקטי – לא תאמינו כמה אפקטיבי הוא, וכמה פשוט. כל שעליכם לעשות הוא לחשוב אילו דברים מוסיפים משמעות וערך לחיים שלכם, ולדאוג להכניס אותם אל תוך העבודה. אפשר לעשות את זה לבד, עם חבר/ה טוב/ה או איש מקצוע – ובכל מקרה מובטח לכם מסע מרתק שיעזור לכם לשפר את איכות החיים והעבודה שלכם.

פרסום ראשון: 22 באוקטובר 2014.

קרדיט תמונות: Strevo,