השפה הייחודית של מנהלי קהילות: איך מילים יוצרות שייכות ולכידות בקבוצות פייסבוק (ולא רק)
המחקרים שלי מראים שמנהלי קהילות מצליחים מפתחים שפה ייחודית - אוצר מילים "מקומי", כינויים וביטויים שחוזרים על עצמם - שמחזקים את תחושת השייכות ומגבשים את החברים סביב תרבות משותפת. זהו אחד הגורמים המרכזיים שהופך קבוצה לקהילה, מעלה את הלכידות, משפר את המעורבות - ובהתאמה, גם את ההכנסות והרווחים מהקהילה
אם אתם מנהלי קהילה, אתם בטח מכירים את הרגע שבו מילה מסוימת חוזרת שוב ושוב, עד שהיא הופכת לסמל פנימי שכולם מזדהים איתו. זה יכול להיות כינוי לקבוצה או חבריה, אולי משפט פתיחה מצחיק של האדמין, שם ייחודי לאירוע חודשי, בדיחה פנימית או פשוט סגנון כתיבה קבוע. ככה בדיוק נוצרת שפה קהילתית - וזה אחד הכלים הכי חזקים שיש לכם בידיים.
אני אוהב קהילות. עבודת התזה, הדוקטורט והפוסט-דוקטורט שלי עוסקים כולם בקהילות מקוונות, ואם לדייק, בקבוצות פייסבוק. זהו נושא משמעותי עבורי, כמי שמקים, מנהל ומלווה הקמה של קהילות שונות במרחבים דיגיטליים מזה כשני עשורים. הקדשתי חלק ניכר מעבודתי (וגם מחיי) למחקר קהילות: להבין איך מרחבים כאלו עובדים, מה גורם להם "לתקתק", איזה סוגים של קהילות יש וכיצד יוצרים אותם, וגם מהן ההשפעות של השתתפות בקהילות על החברים (וגם על המנהלים והעסקים שלהם).
אחת התופעות המרתקות שגיליתי במחקרים שלי, נוגעת לשימוש ייחודי של מנהלים (וחברים) בקבוצות בשפה, ובעיקר, הדרך שבה מנהלים יוצרים לעצמם סגנון שפתי ייחודי. לא מדובר רק בבחירה של מילים יפות או ניסוחים אלגנטיים, אלא ממש בנייה של שפה פנימית המשמשת בסיס לתרבות הקהילה ולתחושת השייכות של החברים בה.
מנהלי קהילות רבים מפתחים לאורך הזמן אוצר מילים "מקומי", קהילתי: ביטויים שחוזרים על עצמם, כינויים ייחודיים לחברי הקבוצה, או מונחים שנטבעים בהקשר מסוים והופכים עם הזמן לנכסים לשוניים משותפים. במבט ראשון זה אולי נראה כמו פרט שולי, אך בפועל השפה היא אחד הכלים המשמעותיים ביותר ביצירת זהות קהילתית. זהו כוח מניע, מחזק, מגבש, שמתרגם לתחושת שייכות ומעורבות של החברים בקבוצה וגם בעסק המנהל אותה, כאשר מדובר בחברה מסחרית.
לדוגמה, אחת המנהלות שתיארה את ניסיונה סיפרה כיצד טבעה כינוי ייחודי לחברי הקהילה שלה - "שגרירים" - ובכך יצרה תחושת אחריות ושייכות שמעבר לחברות רגילה. מנהלת אחרת הדגישה כי היא מקפידה לחזור שוב ושוב על ביטויים מסוימים שהפכו עם הזמן ל"מילות מפתח" של הקבוצה, עד כדי כך שחברי הקהילה עצמם מאמצים אותן ומשתמשים בהן ביומיום. בקבוצה אחרת, המנהלת בחרה בפרי אהוב עליה, והפכה אותו לסמל וביטוי שגם החברים החלו להשתמש בו. מנהל נוסף תיאר איך המציא שם ייחודי לאירועים החודשיים בקהילה, מה שהפך אותם לטקס קבוע ולנקודת עוגן שכולם מזהים מיד. אני, למשל, פותח את רוב הפוסטים שאני מפרסם בקהילה שלי ב"היוש אסטרטגיוש", והסגנון השפתי השתרש ובא לידי ביטוי גם בפוסטים ובתגובות של החברים.
מה עושה הייחוד הלשוני-שפתי לקהילה?
השפה הייחודית הזו של מנק"לים (מנהלי קהילות) פועלת בכמה אופנים. ראשית, היא מסמנת גבולות: מי שמבין את המונחים ואת הבדיחות הפנימיות מרגיש חלק מהמעגל; מי שלא, חווה את עצמו כזר עד שיאמץ את השפה. זהו עקרון חשוב ביותר ביצירת לכידות ו"חניכה" של החברים לתרבות מסויימת. ממש א"ב של סוציולוגיה.
שנית, השפה הייחודית מחזקת את מעמד המנהל כמוביל תרבותי - זה שמכתיב את הטון, יוצר את המטבעות הלשוניים ומגדיר את הקודים החברתיים. במובן הזה, המנהל אינו רק מתווך ידע או אחראי על הסדר, אלא גם מעצב השיח הקהילתי. האם השיח רשמי? האם הוא ידידותי? איך ובאיזה אופן הסגנון הלשוני מהדהד את המותג, העסק, ערכיו ומי שעומד בראשו?
מעבר לכך, השפה יוצרת תחושת אינטימיות וחיבור. כאשר חברים בקהילה משתמשים באותם מונחים, הם חשים חלק ממשפחה מורחבת, כזו שיש לה שפה פרטית שאינה נגישה לכל אחד. כך נוצרת תרבות משותפת שנושאת אופי ייחודי - לעיתים הומוריסטי, לעיתים מקצועי, ולעיתים אפילו טקסי.
חשוב להבין שהשפה אינה מתפתחת במקרה. מנהלים מיומנים יודעים לטפח אותה באופן מודע: הם חוזרים על ביטויים מסוימים, נותנים שמות לפעילויות או לאירועים, ולעיתים אף ממציאים כינויים לחברים בולטים. ככל שהשפה מתחדדת ומתבססת, היא הופכת לחלק מה-DNA של הקהילה.
זהו ממצא אחד, מתוך עשרות שעלו במחקרים שלי, אבל בעיניי הוא משמעותי וגם מאוד מעניין. הוא מראה שבסופו של דבר, שפה היא לא רק אמצעי תקשורת, היא כלי עיצוב חברתי. דרך המילים נבנים סמלים, נוצרים גבולות, מתגבשות זהויות ונבנית תחושת שייכות. מנהלי קהילות שמבינים את הכוח הזה ומטפחים שפה ייחודית מייצרים קהילות חיות, משמעותיות ובעלות תרבות משותפת, לכידות, מעורבות - ותוצאות עסקיות מצויינות לאורך זמן.
עוד מאמרים על ניהול קהילות:
