9 כללים להצגה בתערוכות אמנות, לאמניות* בתחילת דרכן
שירה גלזרמן, אמנית מוערכת וותיקה בשדה האמנות הישראלית, מציגה תשעה כללי אצבע חשובים לאמניות ואמנים הנמצאים בתחילת דרכם. איך להציג במקומות הנכונים? כיצד לדעת לאילו הצעות לסרב ומתי שווה להתגמש – ועוד / טור אורחת
קיבלתי במייל הזמנה להשתתף בתערוכה בקולומביה. אהבנו את העבודות באתר שלך, כתבה לי מתאמת הפרוייקטים של הגלריה, התערוכה תתקיים בתאריכים אלה ואלה, הנושא הוא כך וכך ונשמח אם תשתתפי. מכיוון שאני נמצאת כבר מספיק זמן בעולם האמנות נורת זיהוי הבולשיט נדלקה מייד: על אף הנימה האישית לכאורה, נוסח המייל היה גנרי מידי, ללא התייחסות לגוף עבודות כלשהו שלי. גם תימת התערוכה היתה כללית מידי ולא קשורה בשום צורה לעבודה שלי.
המייל הזה היה מנוסח באופן מעט יותר מתוחכם מהאחרים מסוגו ולא הוזכרה בו עלות אבל לא היה לי ספק שיש כזו. מתוך סקרנות כתבתי להם ונראה לי שפגשתי את השיאנים. האמן מתבקש לשלם להם בין 200 ל-300 יורו לכל עבודה שהם בוחרים להציג. ההובלה והביטוח (לבוגוטה, כן?) על חשבון האמנים כמובן. ומה נקבל בתמורה? ברור, חשיפה.
אז אחרי שסיימתי להתפעל מהתעוזה החלטתי לנסח כמה כללי אצבע להצגה בתערוכות לטובת אמניות* בתחילת דרכן ולתת כמה טיפים שיעזרו לכן להבדיל בין הצעות לגיטימיות שיקדמו את הקריירה שלכן להצעות שמקומן בפח.
1. לא משלמות לאנשים כדי שיציגו עבודות שלכן. פשוט לא. מספיק גרוע שלא משלמים *לכן* בתערוכות שבהן כן משלמים (ובצדק) לאוצר, למי שתולה את העבודות (אלא אם זה אתן) ולמוביל (אלא אם זה גם אתן). אז בטח שאתן לא צריכות לשלם כדי להציג, ולא, ״חשיפה״ זה לא תמורה מספקת. טיפ שיעזור לכן להבדיל בין קול קורא של אוצר מקצועי ורציני לבין מאכער: אוצר לא ינסה לשכנע אתכן עם פסקאות שמספרות כמה חשיפה תהיה לתערוכה וכמה אנשים באו לתערוכות הקודמות שאצר. הוא לא יתעסק בזה בכלל. הוא גם לא יכתוב על כסף. הוא כן יכתוב טקסט קצר על נושא התערוכה ואיזה סוג של עבודות הוא מחפש. והוא בחיים, אבל בחיים לא יספים אתכן.
2. מתי כן לגיטימי לשלם? יש קולות קוראים שיש בהם דמי הרשמה להגשות. אם הם סמליים לפעמים זה בסדר, בייחוד אם הגוף המציג הוא מוסד ללא כוונות רווח. וגם כאן כדאי להחליט מראש על כמה הצעות כאלה מוציאים כסף בשנה וכמה. גם בירידים שיש בהם בנוסף לביתני הגלריות, (עליהם, אגב, הן משלמות הרבה מאד כסף) גם אופציה לתצוגה לאמנים עצמאים ו/או בתחילת דרכם, האמנים משלמים על הצגת עבודות. אם זה יריד מוכר בשדה האמנות זה בסדר, כי זה, בניגוד לשלל עוקצים ניגריים אומנותיים שתקבלו, כן יתן לכן חשיפה וגם יכול להביא מכירות. בדכ יהיה שם מנגנון סינון וקבלה, הסכום יהיה סביר, גלוי, ויכלול כל מיני התחייבויות מצידם (ביטוח, הובלה, יחצ, יעוץ, ליווי אוצרותי וכו). בקיצור, תבררו פרטים על היריד. אם מקבלים כל מי שמשלם וכל העלויות עליכם היריד הזה חסר משמעות לרזומה שלכן ולא יקדם אתכן לכלום, למעט לעוד שיחה עם תמי מהבנק.
3. יש הרבה מאד סוגים של תערוכות ותצוגות (אני מתייחסת כרגע רק לקבוצתיות): ירידים, תערוכות מכירה, תערוכות צדקה, תערוכות בגלריות עירוניות, גלריות אוניברסיטאיות, תערוכות מוזיאליות, גלריות מסחריות ברמות שונות, גלריות פופ אפ, גלריות שיתופיות, תערוכות עם ועדה ופרסים (juried shows) ועוד. חשוב לקרוא, ללמוד ולהבין מה ההבדלים ביניהן. חלקן רלוונטיות לקידום מקצועי וחשיפה לקהל של עולם האמנות. אחרות טובות למכירות, חלק גם וגם וכמובן תקבלו הרבה הצעות שלא טובות לכלום. עם הזמן תלמדו לקרוא קולות קוראים ולזהות לאן שווה להשקיע בהגשה. אל תטעו, זו תמיד השקעה גם אם זה לא כרוך בדמי הרשמה, כי הזמן שלוקח לכן לכתוב הצעה, להכין פורטפוליו ולשכתב את הצהרת האמן שלכן הוא זמן יקר. לא בטוחות שהצלחתן לזהות אם זו הצעה רצינית ואם כדאי? תתייעצו עם מישהי שמבינה.
4. התנאים הבסיסיים שתקבלו בתערוכות ישתנו במהלך הקריירה שלכן. בהתחלה תצטרכו להתפשר יותר על נושאים כמו הובלה וביטוח (ואני מכינה אתכן נפשית שזה לא משתפר מי יודע מה גם בהמשך) אז תמיד תבדקו אם זה שווה את המאמץ והכסף. התנאים משתנים גם בהתאם לחלל ולגוף המציג. לדוגמא, בגלריות שיתופיות מקובל שהאמנים המציגים עושים תורנות של איוש הגלריה. תבדקו מראש מה התנאים והאם זה מתאים לכן.
5. החלטתן איפה להציג והתקבלתן? מעולה. אל תתביישו לשאול על כסף ומכירות. עדיף לדעת מראש מאשר להתבאס אחר כך. האם הגוף המציג מתעסק במכירות או מפנה אליכן מתעניינים? מה העמלות, אם יש? (גלריות מסחריות לוקחות בדכ חמישים אחוז, דילרים בין 25-30, בתערוכות צדקה נהוג לתת לאמן עד 25 אחוז, לבחירתו) האם אתן שלמות עם התמחור של העבודות? האם התמחור שלכן ריאלי ביחס למעמד שלכן בעולם האמנות ולעבודות של אמנים אחרים שנמצאים במדרגה דומה לשלכן? ועוד כלל מכירות חשוב: אל תנסו ואל תסכימו לעקוף את הגלריה או הדילר. אם אספן פונה אליכן ישירות בזמן תערוכה או בסמוך אליה הפנו אותו לגלריה או לדילר ויידעו אותם. היו הוגנות כמו שאתן רוצות שיהיו הוגנים אתכן.
6. גם אם אתן נורא רוצות להציג, ונורא זקוקות לקהל, אל תקפצו על כל הצעה. האם יועיל לכן שכל תל אביב, ראשלצ והתפוצות יבקרו אתכן בסטודיו בפסטיבל סטודיואים פתוחים וישאלו אתכן כמה זמן לקח לכן לצייר את זה? האם מתאים לכן לקשט מכסים של ביוב ברחבי העיר תמורת חומרים וחשיפה? (אמיתי, הצעה שקיבלתי פעם). תעצרו רגע ותשאלו את עצמכן: האם אופן התצוגה הזה נכון לעבודות? האם התצוגה הזו מכבדת אותי ואת העבודות שלי? האם מגיע לכאן קהל? איזה קהל? תחשבו את מי מקדמת ההצעה שקיבלתן ומה נדרש מכן בתמורה.
7. מצד שני גם אל תהיו בררניות מידי ואל תקנו סיפורי סינדרלה. להיות אמנית זו דרך ארוכה, יש הרבה מאד מקומות טובים להציג בהם ואף אחת לא מתחילה ישר בלהציג במומה.
8. תהיו נדיבות. קיבלתן קול קורא שיכול להתאים לחברה? שלחו לה. אפילו אם גם אתן מגישות אליו. אם היא תתקבל ואתן לא זה לא על חשבונכן. ואם החברה ההיא לא תהיה נדיבה אתכן חזרה? חבל, אבל זו הקארמה שלה, לא שלכן. תסתכלו על התמונה הרחבה ועל הטווח הארוך: התחרות אכן קשה אבל העולם גדול, יש בו הרבה הזדמנויות ולהיות חלק מרשת אמניות ואמנים שחולקת ועוזרת זו לזו יקדם ויחזק גם אתכן.
9. למקרה שזה לא היה מספיק ברור בכל הסעיפים הקודמים – לא בטוחות? תשאלו מישהי שיודעת.
בהצלחה!
* הפוסט נכתב בלשון נקבה אך פונה לכל המגדרים
שירה גלזרמן היא אמנית המציגה את עבודותיה בגלריות שונות בארץ ובחו"ל. מתגוררת ופועלת בתל-אביב. לאתר שלה
