על מיקרו-יזמות, הכנסה צדדית וקשיי הפרנסה בפריפריה
מהי "מיקרו-יזמות עסקית" ואיך גם אתם יכולים להשתמש בה כדי להגדיל את ההכנסות במשק הבית שלכם? כיצד לבסס הכנסה צדדית במטרה לתמוך בהוצאות שלכם? ואיך כל זה קשור לחיים בפריפריה?
אנשים שגרים בפריפריה מכירים את התרחיש הזה היטב: מישהו שואל אתכם איפה אתם גרים, אתם אומרים 'רמת הגולן', ואז – אחרי ההתלהבות ("איזה יופי של מקום"), מגיעות השאלות. מ"מה איבדתם שם?!" הנחמדה, "זה לא סוף העולם?" החביבה, ו"מה כבר יש לעשות שם בשעות הערב?" החיננית. לצידן, מגיעה שאלה אחת שהיא קצת יותר מורכבת ופחות פשוטה למענה: "יש שם פרנסה?".
הרבה אנשים מהמרכז שואלים אותי את השאלה הזו, והאמת היא שזה לא כ"כ פשוט לענות. מצד אחד, יש בהחלט מקומות עבודה בגולן. אך מצד שני, אם יש לכם מקצוע ספציפי או השכלה פורמלית מסוימת, מספר המקומות בהם תוכלו לעבוד הוא מצומצם, אפילו לא קיים. דווקא בגלל המורכבות הזו, הגולן הוא כר פורה ליזמויות עסקיות מקוריות, ושיעור העצמאים גבוה ביותר.
יש משהו מקסים ומעורר השראה באנשים שבונים את גורלם במו ידיהם. שלא מחכים שיתנו להם, אלא יוצרים בעצמם את עתידם. הם משקיעים מכספם וזמנם, עובדים לילות כימים בבניית העסק שלהם, ולא פעם מתמודדים עם קשיים מסוגים רבים ושונים – בעיות פרנסה, עלויות, מימון, מיסים, שיווק. מה לא. ובכל זאת הם ממשיכים, ונאחזים ברעיון, בחלום, בשאיפות שלהם.
אבל לא לכולם זה מתאים. לנהל עסק זה עניין מורכב למדי, שדורש השקעה רבה, כישורים ויכולות ספציפיים, שאפשר ללמוד לפתח, אבל לא בהכרח קל. זה בדיוק המקום שבו "מיקרו יזמות" עסקית נכנסת לתמונה, ומציעה פתרון למי שרוצה ללכת עם ולהרגיש בלי, או במילים אחרות – להקים עסק עצמאי, בלי לוותר על היתרונות שבלהיות שכיר.
במיקרו יזמות אנחנו מחליטים להקדיש חלק מהחיים שלנו לפרויקט, עסק קטן, או הכנסה צדדית, במקביל לעבודתנו "הרגילה". בוחרים משהו שאנחנו טובים בו – תחביב, מיומנות, כישרון – ומציעים אותו לאחרים תמורת תשלום. לקוחה שאני מלווה במסגרת הייעוץ שאני נותן ב"מעוף" מוכרת עבודות אמנות נהדרות שהיא מכינה בביתה, בשעות הערב, לאחר עבודתה "הרגילה". אחרת מעניקה שיעורים פרטיים. תלמידה באחד הקורסים שלנו מציעה שירותי מזכירות וירטואליים לעסקים קטנים שלא רוצים או יכולים להחזיק מזכיר/ה במשרה מלאה. בחור אחר מבשל ומוכר אוכל לאנשים עסוקים וסלסילות פיקניק מושקעות למטיילים בסופ"שים. יש עוד עשרות דוגמאות למיקרו-יזמויות כאלו.
ההכנסה של מיקרו-יזמות כזו יכולה לנוע בין כמה מאות שקלים לחודש, ועד אלפי שקלים. מניסיוני עם עסקים בגולן, מדובר בהכנסות שבין 1,000 ל-1,500 ₪ לחודש, בממוצע, לעסק זעיר "מהצד".
כך שגם כשאנחנו עושים אותה על אש קטנה, ולא ב-100%, מיקרו יזמות עסקית מאפשרת לנו ליצור הכנסה – חלקית, קטנה וצדדית – אבל כזו שמצטרפת לסל ההכנסות המשפחתי ומוסיפה אוויר לנשימה. היא עוזרת לקיים את כל האקסטרות הקטנות, הפינוקים שכולנו צריכים מעת לעת, ומעניקה את אחד הדברים החשובים לכולנו – ביטחון.
ובואו נודה בזה – במציאות הנוכחית, "ביטחון תעסוקתי" הוא מושג ששייך להיסטוריה. נוטים לחשוב ששכירים מרגישים ביטחון גדול יותר, אבל ההיפך הוא הנכון. דווקא עצמאים מדווחים – פעם אחר פעם, במגוון מחקרים וסקרים שבדקו את הנושא – על מידה רבה יותר של ביטחון. כשאתה אחראי במו ידיך (לטוב ולרע) על הפרנסה שלך, אתה לומד להרגיש בטוח.
כך שיזמות עסקית, בעיקר כשמדובר בפריפריה, נושאת בחובה פוטנציאל רב. בין אם מדובר בעסק זעיר שאתם מנהלים מהבית בשעות הפנאי שלכם, השלמת הכנסה בדרך של מתן שירותים או מכירת מוצרים, או אפילו עבודות יד שאתם יוצרים ומוכרים בחנות באינטרנט – יש אינספור אפשרויות להכניס עוד קצת כסף לקופה המשפחתית ולהביא ביטחון תעסוקתי, כלכלי, וגם רגשי.
הטור פורסם במקור במקומון "שישי בגולן"
