אמנות או שוק: האם אמנים צריכים לשלם על פגישה עם גלריות?
לאחרונה נתקלתי בתופעה חדשה ומוזרה – גלריות שדורשות מאמנים תשלום עבור פגישה עם אוצר/ת, כדי לבחון אפשרות להציג את העבודות בחלל. האם אמנים צריכים לשלם על פגישות כאלו, ומה בעצם זה אומר על שוק האמנות הישראלי?
לפני מספר שבועות, אחת הלקוחות שלי – ציירת שעושה את צעדיה הראשונים בעולם האמנות הישראלית – פנתה למספר גלריות בבקשה להציג את עבודותיה. כחלק מתהליך העבודה שלנו על פיתוח העסק שלה, מיפינו את הגלריות הרלוונטיות בארץ, שמהוות נקודת כניסה טובה לתחום, מצאנו את אנשי הקשר ובנינו הצעה מסודרת ופיץ' עסקי מדויק לשיחת ההיכרות ולפגישה הראשונה. הכנו גם תיק עבודות אינטרנטי ואחד פיזי, שתוכל להציג בפני אספנים, גלריסטים, אוצרים ומתעניינים.
הצעדים הראשונים של אמנים מתחילים (וגם אמנים ותיקים שטרם עשו צעדים משמעותיים בתחום השיווק והמכירות) חשובים מעין כמוהם. צריך לבוא מאורגנים ומסודרים, ולהיות מאוד מאוד מדוייקים במה שאנחנו מציעים לאדם העומד מולנו. יש להתאים את נוסח הפניה לאיש עמו אנחנו נפגשים ושאליו אנחנו פונים, לדעת מה הוא מחפש ובמה הוא מתעניין, ולענות, מראש, על כמה שיותר שאלות צפויות. לזהות את האינטרסים העסקיים והאמנותיים, ולתת להם מענה ופתרון. בקיצור: פיץ' שיווקי מהודק וממוקד.
התגובות היו טובות: מבין 10 גלריות אליהן פנינו, ארבע החזירו תשובה חיובית לגבי פגישת היכרות, שתיים ביקשו פרטים נוספים וקישור לתיק עבודות מורחב, ובתגובה שלחנו אליהן קטלוג מודפס בדואר, סט גלויות וסדרת מוקאפים, יחד עם תוכנית שיווקית מסודרת שממוקדת בגלריה הספציפית ומסבירה איך הם יוכלו לעשות כסף מהצגת העבודות של האמנית. ארבע הגלריות הנותרות טרם החזירו תשובה, ונפנה אליהן שוב בדרך מעט יותר אסרטיבית, בהמשך.
אבל הייתה גם הפתעה מוזרה, כשאחת הגלריות התנתה את הפגישה עם האוצרת בתשלום של כמה מאות שקלים. הם תירצו את זה כ"מפגש ביקורת ומשוב אמנותי". אני מכיר את תחום האמנות טוב למדי, אבל חשבתי שאולי יש כאן איזו תופעה חדשה שאופיינית לשוק הישראלי. פניתי ללקוחה אחרת שלי, אמנית ותיקה ומוערכת מאוד שעבודותיה נמצאות באוספים פרטיים איכותיים והוצגו במגוון תערוכות ברחבי הארץ, כדי לשאול אותה האם מקובל לדרוש כסף עבור פגישה עם גלריה. היא ביקשה שלא לציין את שמה (מטעמים מובנים), אבל תגובתה הייתה כ"כ מוצלחת שהחלטתי להביא אותה כאן, כלשונה.
"יש דברים בעולם האמנות שאסור לשלם עליהם. שדרישת התשלום לגביהם היא סימן חד משמעי שהם חובבניים במקרה הטוב ונצלניים ונוכלים במקרה הרע.
הראשון – לא משלמים על להציג. גם ככה גלריות וחללים מוזאלים רבים בארץ לא מממנים כלום, ועושים טובה שהם מובילים לך את העבודות אל הגלריה ובחזרה. לשלם עבור תערוכה זה אומר שמדובר בתערוכה שאין לה שום חשיבות בשדה ואף אחד לא סופר אותה, כי היא מקבלת כל אחד (בתנאי שישלם) ואין שום מהלך אוצרותי.
השני – לא לשלם לפגישה עם גלריה. אני חייבת לומר שמסמך מופרך כזה כמו ששלחת לי עוד לא ראיתי. ועוד כותבים שהערך האמיתי של השיחה איתם גבוה יותר מהמחיר שהם מבקשים. פחחח.
על מה כן משלמים? יש קולות קוראים לתערוכות מחו״ל שמגישים אונליין ולוקחים דמי השתתפות סמליים. זה גבולי אבל עובר. מקובל שאמן משלם על דברים נוספים, כמו למשל הפקת קטלוג לתערוכה – לפעמים יש מימון חיצוני של קרנות, לפעמים הגלריה משתתפת אבל לפעמים האמן מממן לבד. אמן הרבה פעמים גם מממן מסגור של העבודות שלו. הובלה זה בד"כ על חשבון הגלריה בתערוכות יחיד, בקבוצתיות זה לפעמים נופל על האמן, שזה לא לגיטימי אבל קורה המון ובולעים את הצפרדע הזו.
יש גם פגישות ייעוץ מקצועיות, והן גם די יקרות בד"כ, אבל לשלם על להציג, או על שיחה עם גלריה זה NO NO גדול. זה כמו שאני אקח עכשיו כסף מאספנים על ביקור בסטודיו שלי. זה מביך. אמנים לא צריכים לשלם כסף כדי להחשף לצד הזה של עולם האמנות, זה משהו שהם יפגשו די מהר. יש בו הרבה מאוד אנשים שדורשים דרישות מוזרות, ומבקשים לקחת מהם לא מעט כסף. הם ייחשפו לעוד הרבה ספאם מאותה משפחה, שיגיע אליהם מכל קצוות העולם. למשל, אני מקבלת ללא סוף הצעות מאוצרות ואוצרים עצמאיים שעושים תערוכות ללא תמה, או תמה כללית מאד כמו "חיים" או "נוף", בחלל זניח כמו לובי של איזה בנק או בנין מסחרי אחר, וגובים כסף מהאמנים על כל עבודה שהם מציגים. המטרה היא לא ליצור כאן תערוכה משמעותית אלא פשוט להרוויח כסף מאמנים שכמהים וצמאים לחשיפה.
בנוגע לשאלת התשלום על פגישה עם אוצרים בגלריה, אם האמנים ישלמו, הם לא יקבלו שם ביקורת עבודות אמנותית, אמיתית, ראויה, אלא רק הערכה אם זה מסחרי או לא (וגם זה, בכלל לא בטוח). מה שכן בטוח, שזה לא יעזור להם להגדיר את עצמם כאמנים, לפתח את העיסוק האמנותי שלהם ואת החקירה שלהם. הדבר היחיד שזה יעזור לו זה לחשבון הבנק של הגלריה שביקשה לקחת את הכסף שלהם".
