יצירתיות היא בעצם גאונות. כך לפי אליזבט גילברט, שמשתפת אותנו ברעיון הרדיקלי, האומר שגאון איננו איזה אדם "נדיר", אלא שלכולנו "יש" גאונות. אנחנו רק צריכים לדעת איך לפתח אותה ולהשתמש בה. הרצאה משעשעת, אישית ומרגשת להפתיע של מחברת רב המכר "לאכול, להתפלל, לאהוב"
שום דיון על הנעה (מוטיבציה) לא יהיה שלם מבלי שנבדוק את ההקשרים החברתיים וננסה להבין איך נוכל להשתמש בהם לתועלתנו האישית, המקצועית והעסקית. מאמר זה מביא התבוננות על המגעים החברתיים שלנו כמקור להצלחה או כישלון, מציע כלים להתמודדות ולשיפור שיובילו אותנו אל עבר ההגשמה העצמית שלנו ומסכם את סדרת הכתבות "הנעה בהנאה". כתבה אחרונה בסדרה
מדוע החרדה עשויה לפעמים לעזור לנו ואיך יודעים אם המינון שלה מתאים? מהי הסקרנות וכיצד נוכל לעודד אותה? האם ההישגיות היא יתרון או חיסרון? איך נשיג "זרימה" ומה היא מספרת לנו על עצמנו? כתבה חמישית בסדרה
אחד מהחוקרים הבולטים בתחום גורמי ההנעה הוא אברהם מאסלו, פסיכולוג חברתי שהתפרסם במיוחד בתיאוריה שבנה לגבי סולם הצרכים של בני אדם. באמצעות הכרת "פירמידת הצרכים" שהוא מציע, נוכל ללמוד רבות על הדרכים שבהן אנו מתמלאים במוטיבציה וכיצד נוכל להתגבר על מכשולים ומעצורים בדרך. כתבה רביעית בסדרה
האם השליטה על חיינו נתונה בידינו, או שמא היא נתונה בידיהם של אחרים, כוחות טבע או אלים שונים? שאלה זו היא אחת מהשאלות המרכזיות בציוויליזציה האנושית, והיא חוצה תרבויות, עמים ופרטים בודדים. באופן לא מפתיע, היא קריטית לתהליך העבודה היזמית ולכן חשוב לאמוד אותה ולעמוד על טיבה תוך כדי תנועה. כתבה שלישית בסדרה
רגע לפני שנצלול לעומק התהליך היזמי, אני מבקש לבדוק יחד עם היזם שניצב מולי סוגיות שיגדירו את דפוסי ההתנהגות וההתנגדות שלו, שללא ספק יצופו בשלב כלשהו של התהליך. אחד הגורמים החשובים לדעתי הוא מקור ההנעה – פנימי מול חיצוני – והאינטראקציות בין השניים. כתבה שניה בסדרה
כשאני מתחיל לעבוד עם יזם על פרויקט חדש, כמו הקמת עסק עצמאי או יציאה לגיוס כספים מול קרנות ומשקיעים, אני מתמקד תחילה בגורמי ההנעה ובאופן שבו ניתן לרתום אותם לתועלת התהליך. במסגרת זו אנחנו מגלים מה מניע אותנו לפעול כפי שאנו פועלים, להגיב כפי שאנו מגיבים, איך אנחנו מגדירים מה חשוב ומה זניח, ומדוע אנחנו מציבים את המכשולים הקשים ביותר להצלחה שלנו (ולא פחות חשוב מכך: איך אפשר להימנע מזה). סדרת הכתבות "הנעה בהנאה" נותנת הצצה לתהליך העבודה שלי עם יזמים, ומנסה להציג כלים ודרכי חשיבה על הקשיים האופייניים בעסקים כמו גם בתחומים רבים של חיינו. כתבה ראשונה בסדרה
כשגרתי בבית רחב ידיים עם חלקת אדמה צמודה, הייתה זו עבודת הגינון וההתבוננות בגינה שמילאה את המצברים המתרוקנים. כשאושפזתי בבית החולים למשך תקופות ארוכות בילדותי, כבול למיטה מבלי יכולת לרדת, מצאתי אפילו בסדקים שבקיר עולם מופלא וקסום. מתוך המקומות האלה, של עצירה, של הפסקה, של מנוחה והתבוננות – למדתי שההשקעה הגדולה ביותר שאוכל לעשות בחיי היא בעצמי, בנפשי ובפרקי הזמן החשובים שיזינו את תהליך היצירה שלי
אני מתייחס לעצמי, בהיותו עצמאי, כעובד בארגון. כמוני, כל עובד בארגון זקוק לגיוון רב ולכן כדאי ליצור סביבות עבודה רבות גירויים, המציעות לעובדיהן יותר מתהליך אחד, יותר ממשימה אחת
"במשך שלוש שנים שימשתי כדובר התיאטרון הקאמרי. בישיבות הארוכות שלנו שם, למדתי לא לעצור את המוח המבעבע והקופצני שלי, אלא להעביר את המחשבות והרעיונות אל הכתב ולהמתין בסבלנות שיגיע תורי לדבר. כך גם גיליתי את "מחברת החשיבה", והבנתי עד כמה היא חשובה לתהליך היצירה של כל ארגון וכל אדם". טור אורח נוסף של אילן שיינפלד
עסקים רבים, בעיקר בשלביהם הראשונים, הם One Man Show. היזם העומד מאחוריהם משקיע לילות כימים בקידום העסק הטרי, ומטפל הלכה למעשה בכל הצדדים השונים של ניהול הביזנס, ועד מהרה מאבד מוטיבציה, מתעייף ומרגיש שהוא עובד בשביל העסק במקום שזה יהיה להיפך. אז מה עושים? הנה כמה טיפים שעשויים לעזור לכם להימנע מהבעיה ולטפל בה אם היא כבר מופיעה בעסק שלכם
כשקראתי את הפוסט של אילן שיינפלד הרגשתי שגם אני הייתי – ועודני – אחד העופות המוזרים בלול, עד שיום אחד זרקו אותי למשחטה. במקום לפחד או לחפש לי לול אחר לקרקר בו – החלטתי לפרוש כנפיים ולעוף הכי רחוק שרק אפשר. עכשיו אני חוזר כדי לספר על החוויה האישית שלי כעצמאי וכשכיר, על איך היא שינתה ב-180 מעלות את חיי האישיים ואיך היא עזרה לי להפוך, בגיל 28, לאני שנועדתי להיות
"הארגון שאתה מנהל הוא מקבץ עצום של יחידים, רובם קונפורמיים, ולכן גם אינם יצירתיים. שמור על העוף המוזר שלך כעל בבת עינך, מפני שדווקא העוף המוזר הוא זה שיטיל לך ביצי זהב". פוסט אורח מיוחד של אילן שיינפלד
כולנו יודעים שיש ילדים רעבים באפריקה, וכולנו גם די מרחמים עליהם וממש לא רוצים להיות במקומם. וכן, שמענו על הוויקי כנפו התורנית, על קו העוני, ועל זה שבשואה היה הרבה יותר גרוע. אבל לפעמים זה פשוט אידיוטי לומר את זה, או לחיות לפי זה. מוקדש למ', שפוטר ממקום עבודתו לאחר מאבק עיקש בשעון הנוכחות הפתאטי
